עדי פלד־שריג

שֶׁהַשָּׁמַיִם יַקְהוּ עַצְמָם, שֶׁיִּדֹּמּוּ צִפּוֹרִים שְׂמֵחוֹת.
שֶׁתִּתְבַּיֵּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ – תִּיבַשׁ, תַּמְטִיר כֶּתֶם, שֶׁלֹּא נִשָּׁאֵר יְבֵשִׁים.
שֶׁשִּׁבְרוֹן הָעוֹלָם יַחְדֹּר אוֹתָנוּ הֵיטֵב:
פִּיחַ לְתוֹךְ הָרֹאשׁ, לַגָּרוֹן, מִשָּׁם לָרַגְלַיִם, מַטָּה מַטָּה
אַפְסִיִּים כְּקַרְקָעִית גֵּיהִנּוֹם.
שֶׁיִּתְעַנֶּה גּוּפֵנוּ, שֶׁנְּצַמֵּחַ עָלָיו כְּלוּב צַר
שֶׁיַּכֶּה בָּנוּ חַיְדַּק, שֶׁהַדֶּרֶךְ תִּהְיֶה סוּגָה בְּכִבְשָׁנִים.
מִי אָנוּ שֶׁנַּעֲלֶה בַּת שְׂחוֹק, שֶׁנֵּאָחֵז בְּתִקְוָה? אֵבֶל אֵבֶלִים, הַכֹּל אֵבֶל.

שֶׁכְּלָבִים יָשׁוּבוּ לִזְאֵבוּתָם, שֶׁנַּחְשֹׂף שִׁנַּיִם.
שֶׁיִּשְׂרֹר רָעָב וְלֹא יוֹפִיעַ מָן, לֹא עַמּוּד עָנָן.
שֶׁלֹּא נֹאמַר יִהְיֶה בְּסֵדֶר, שָׁלוֹם, נֵצֵא מִזֶּה, זְמַן יְרַפֵּא
הַס, שֶׁנִּשְׁמַע אֶת הַצְּרָחוֹת, שֶׁלֹּא נֵרָדֵם לְעוֹלָם.
וְגַם, בּוֹ בַּזְּמַן, שֶׁהַכֹּל הַהֵפֶךְ.



שתפו אותי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *