בסוף התברר שהיא לא הייתה החיה הנכונה. משהו השתנה והשתבש מאוד, והינה היא כבר לא

זְרִיחָה וַאֲנַחְנוּ מִתְבּוֹנְנִים מַעֲרָבָה. מָה שׁוֹבֵר קֶרֶן אוֹר? עַל סַף סְפָר אֲבַק פַּרְפָּרִים סְחַרְחַר, מֻטָּל

עיפרון על נייר, 29.7*42 ס"מ  

     וְהַמַּיִם זָרְמוּ עַל גּוּפִי וְדָגִים שָׂחוּ עַל קִירוֹת חֲדַר הָאַמְבַּטְיָה מְשֻׁרְבָּטִים בְּעִפָּרוֹן בְּיַד

את תמיד תרגישי ששכחת משהו. כיבית את הדוד? כן. המזגן בחדר? לא הדלקת. החלון של

עין כרם מִישֶׁהוּ אֵי־שָׁם אוֹחֵז בְּמַפְתֵּחַ הַבַּיִת לָמָּה אַתָּה בָּא אֵלַי מְאֻחָר? יֵשׁ לִי חֵשֶׁק

שֶׁלֶג נוֹפֵל מַצְלִיף פַּרְצוּפִי רוּחַ פְּרָצִים אֲמִתִּי שֶׁל שִׁיקָגוֹ שֶׁל לֹא דּוֹמֶה לְשׁוּם דָּבָר שֶׁל

אני יושב לצד חלון גדול ופתוח בשעת בוקר מוקדמת, מולי מקלדת שחורה שאבק לכוד בין

* אָהַבְתִּי אוֹתָךְ כְּשֶׁהָיִית בּוֹכָה רַק מָהוּל בִּזְכוּכִית סְמִיכָה הִסְכַּמְתְּ לִמְזֹג לִי אֶת שֶׁנֶּעֱלַם בִּשְׁאַר

עֵינֶיךָ בּוֹהֲקוֹת מִסַּנְוֵרֵי הָרִים מֻשְׁלָגִים, מוֹרִיקוֹת מִנּוֹפִים מִשְׁקָלְךָ פָּחַת – כָּל נְשִׁיפָה עַל פִּסְגָּה שֶׁכָּבַשְׁתָּ

מסדרת "במקום בו נפער ונגלה הריק" טכניקה מעורבת על קנבס, 120/212 ס"מ.

בִּזְמַן שְׁבִירָה מְשַׁלְּבִים צְלָעוֹת כְּמוֹ נוֹשְׁמִים חִבּוּרִים דִּיאַגְנוֹסְטִיקָה בְּקַו הַמְּצֻלָּעִים הוֹצֵאתִי קֵן צְרָעוֹת רָעוֹת, רָעוֹת

״קשה לדעת מה הגיל האמיתי של אנשים היום.״  האישה על הספסל בהחלט לא מסגירה. פנים

איור / תחריט

פעם אבד לי כלב. מצאתי אותו חנוק אחרי חמש שעות בתוך המכונית, ותיכף אמרתי לעצמי:

רְסִיסֵי הָרֶגַע הַנִּגְרָר לְלֹא תִּעוּד פְּנִימִי, לְלֹא רִשּׁוּם, לְלֹא מִשְׁמָר, הַמַּבָּט הַמֵּישִׁיר – עִוֵּר וְהַדִּבּוּר

אֲנִי לֹא לוֹבֶשֶׁת חֻלְצַת פַּסִּים וַחֲצָאִית עִפָּרוֹן, לֹא מְדַוֶּשֶׁת בְּאוֹפַנַּיִם בְּבֶּרְלִין, בְּקַיִץ, בְּנַעֲלֵי בֻּבָּה אֲדֻמּוֹת

הִכַּרְתִּי אִשָּׁה שֶׁשָּׁמְרָה אֶת הַיָּם בְּשַׁיִשׁ הַמִּטְבָּח. מִפַּעַם לְפַעַם יָצְאָה לִשְּׂחִיָּה בֵּין הַכֵּלִים הַשְּׁטוּפִים. בַּבְּקָרִים

מוזאון גטי, בנוי אבן גיר, מתנשא מעל העיר לוס אנג'לס. הגבעות מסביב שטופות בשמש של

גֹּדֶשׁ מִלִּים מְחַכֶּה לְהִתְפָּרֵץ מִמֵּךְ כַּחֲלַב הַזְּאֵבָה אַתְּ מְחַכָּה לְהָנִיק צְלָלִיּוֹת בְּדוּיוֹת בְּעוֹדֵךְ תָּרָה אַחַר

לפני תשע־עשרה שנים חושך, תאורה ובמה, הן היו עולות עליה, אחת אחרי השנייה. אני הייתי

מָה אַתְּ רוֹאָה מִשָּׁם, מִתּוֹךְ הַחֶדֶר הָאַחֵר? אַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת בְּעֵינִית הַדֶּלֶת – גֶּשֶׁם חֲרִישִׁי, עָיֵף

וּבִזְמַן שֶׁאַתָּה קוֹרֵס לְתוֹךְ עַצְמְךָ אֲנִי מַחְזִיקָה אֶת עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ שֶׁל הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ בְּיָדִי הַשְּׁנִיָּה

ואולי כשיהיה זקן, זקן מאוד, היא תחזור. כשישכב בבית חולים והמטפל לידו, אחרי שנים שכבר

נִשְׁעַנּוּ זֶה עַל חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל זֶה יוֹתֵר מִדַּי זְמַן עֵדִים לִיקִיצָה שֶׁלֹּא קָרְתָה. כָּל בֹּקֶר