אילה אלבאז | נרטיב (פסקול)

יְלָדִים תַּחַת טַלִּית הַמַּלְאָךְ אֵינוֹ גּוֹאֵל;
שֶׁקֶט הַקְּלָרִינֶט שֶׁל בְּכוֹרִי;
אִלְּמוּת גְּלִילַת הַשֵּׁמוֹת וּצְעָקָה
זֶה רַן? רִשְׁרוּשׁ פֶּרְגָּמֶנְט בְּאַלְבּוֹם יָשָׁן
זֶה רַן.
הֵדֵי פִּצּוּצִים לְלֹא אַזְעָקוֹת;
מְטוֹס קְרָב מַצְמִיד אֵלַי יֶלֶד;
כַּלְבָּה נְטוּשָׁה וְגוּרֶיהָ לְיַד הַגָּדֵר
בְּכִי שֶׁל יַלְדָּה זָרָה. אַתְּ מְטַפֶּלֶת, נָכוֹן?
קְנֵה שְׂרֵפָה מְאַיֵּם לִדְפֹּק עַל דַּלְתִּי
וְהָרְחוֹב רֵיק.



שתפו אותי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *