נסיעה לעבודה היא תמיד פרידה ממשהו שלעולם לא תדע אותו. האוטובוס דהר במעלה רחוב יפו

גשם יורד עליי. ואני, כמו מנסה לחיות את חיי במין תחכום, מרים ידיים ופותח פה.

  ויפה לו הבדידות | אורן מיוחס

"וְאָבִיתָ תְהִלָּה / מִבָּשָׂר וָדָם / מֵהֶבֶל וָתֹהוּ / מֵחָצִיר יָבֵשׁ / מִצֵּל עוֹבֵר" יניי מָה לְךָ גּוּף זוּלַת

גיל: 17, בית ספר: זומר, רמת גן ללכת להופעה למרות שאדע שלהיות עם כולם זאת

אין טעם ללחוץ על הפעמון. דוקטור ל' אף פעם לא פותח את שער הקליניקה לפני

Streaming (Part 2) SKETCHLIGHT  (רעות וגנר, קרן אייכר) הצילום הוא חלק מסדרת "אור אין סוף"

בְּפָנִים מֻצְנָעוֹת תַּחַת מַסֵּכָה וּמִפְשָׂעָה גְּלוּיָה, וַחֲשׂוּפָה לִרְוָחָה רְפוּאִית, כַּפּוֹת יָדַי מַרְגִּיעוֹת אֶת הָרֶחֶם שֶׁלִּי

אִמָּא הָיְתָה אַלּוּפָה בִּלְהַשִּׂיג עֲבוּרֵנוּ קְצָווֹת – שֶׁל גְּבִינוֹת, נַקְנִיקִים מָה שֶׁהָיָה. בְּסוֹף יוֹם עֲבוֹדָה

קחו הכול, רק לא את אויביי / מישל בוגינסקי פילם 35 מ"מ

בית עירום. מפוחם. עקור חלונות. רק שרידי סורגים מיטלטלים מהפתחים וחורקים כשעוברת בהם רוח פתאומית.

תחריט שעווה קשה ואקווטינטה, 2012

זֶהוּ עָנְשֵׁךְ קַבְּלִי אוֹתוֹ אֵינִי רוֹצָה זֶהוּ עָנְשֵׁךְ אַמְּצִי אוֹתוֹ לְחֵיקֵךְ אֵינִי רוֹצָה זֶהוּ עָנְשֵׁךְ

קָנִיתִי לָךְ אֶת הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים וְהִסְתַּבֵּר שֶׁהוּא עָשׂוּי מֵאָבָץ וְגַם סִמְלוֹ

שבת אחרי הצהריים. במהדורת חדשות פתאומית הודיעו שנעלמה ילדה. נועה ישבה בתוך האמבטיה ורעדה. היא

בְּרַחְמִי              מְפַרְפֵּר יֶלֶד, בְּרַחְמִי              יֶלֶד טוֹבֵעַ, בְּרַחְמִי              יֶלֶד גּוֹוֵעַ (יֶלֶד שָׁכוּחַ, כְּמוֹ הֶרְגֵּל). יָרֵחַ                  

התכנסות | אדוה קרני

וְאִם נַצְלִיחַ כְּנֶגֶד כָּל סִכּוּי לַהֲפֹךְ אֶת בִּטְנַת הַמְּצִיאוּת וּלְטַפֵּס כְּמוֹ שְׁנֵי בְּנֵי־בְּלִי־בַּיִת (תַּעֲשֶׂה לִי

מונולוג בחמישה חלקים ציור: זאב בוגומולני I [אור, חדר קטן, על כיסא יושב הדובר, מאחוריו

אלף הֵם אוֹמְרִים לָךְ שֶׁאַתְּ לֹא יוֹדַעַת עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת הֵם אוֹמְרִים שֶׁהָיִיתְ קְטַנָּה.

יארצייט (מאידיש יאר – שנה; צייט – זמן) "עדיין לא מצאנו שם מתאים למנהג זה

תמיר יושב במטבח בטרנינג של אדידס עם הכיסים בצדדים וסופר בראשו כמה דמויות מה"שרינקי דינקס"

` ללא כותרת / שי זילברמן קולאז' על נייר, 2019

עוֹמֵד בִּקְצֵה הָרְחוֹב כּוֹבַע מַסְתִּיר אֶת פָּנָיו מְטַאְטֵא הוּא בְּשֶׁקֶט רַעַשׁ נְשִׁימוֹתָיו הַשְּׁקֵטוֹת הוּא הַיָּחִיד

הָרַפְתָן גִּדֵּל אֶת הַפָּרָה הַקַּצָּב שָׁפַךְ אֶת הַדָּם הַנַּהָג הוֹבִיל אֶת הַסְּחוֹרָה הַטַּבָּח הֵכִין אֶת

הָיִיתִי אָז עוֹדִי יֶלֶד, חוֹלֵם חַיִּים פְּשׁוּטִים. יַד עֵשָׂו הַמְּקַנְּאָה בְּעָנְיִי, קָטְפָה בְּעָרְמָה אֱנוֹשִׁית וְחָסְמָה

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֱלֹהִים יַחֲזִיר אֶת הַמַּיִם לַמַּיִם וְאֶת הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם נְקֻדָּה שֶׁל חָכְמָה קַדְמוֹנִית

כל מדרגה בדרך למעלה קוברת את יעקב עמוק יותר באדמה. שלוש קומות ואף אחד מהשמוקים

כֶּתֶם הַדָּם לֹא דָּהָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת רַבִּים. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי חוֹצָה אֶת הַכְּבִישׁ, רֹאשִׁי הָיָה

קריאותיה נשמעו בלא קשב; איש לא ניגש לכסות את קצה העצב החשוף. לְמה כבר ציפתה?

"הם אומרים מילים שלא דומות למילים" ~ מאי חארבנה "לכן אבכה בלי סוף את מותך.

ריאיון שערכה נגה באר החשיבות של שוליים היא בהיותם שוליים, ואף שמדובר במצב מנטלי, בתפיסה,

נדיה אייזנר  מהם לדעתך שוליים ומה משמעותם? בדרך כלל אני לא חושבת על השוליים. אני

אלונה רודנב בשיא הלחץ, תוך ריבוי מטלות וריצות, המתנתי בסבלנות גדולה על ספסל שאינו קיים

נדיה אייזנר מהם לדעתך שוליים ומה משמעותם? השאלות הקטנות על השוליים ועל משמעותם, כמעט תמימות,

ריאיון שערכה נגה באר בחרתי להתייחס למושג "שוליים" מההיבט התרבותי. השוליים בעיניי הם האזור או

נועה אשל־ביאלר אני רואה את השוליים כחלק ממערך שלם שיש לקחת אותו בחשבון גם כשההתעסקות