ידיעה ברורה | נועה לקס

אין טעם ללחוץ על הפעמון. דוקטור ל' אף פעם לא פותח את שער הקליניקה לפני הזמן. ההקפדה הקטנונית הזאת היא ללא ספק חלק מהטיפול. רק כאשר יצביעו המחוגים על השעה המדויקת, יֵצא דוקטור ל' מהקליניקה, יחייך בזחיחות מבעד למשקפי שריון הצב שלו ויאפשר להיכנס לחלל הממוזג.

הגינה הציבורית מול הקליניקה ריקה מאדם. הרוחות מנסות לסובב קרוסלה ובארגז החול מוטלים כלים נטושים מפלסטיק. על שחיטת הנפש אני כותבת בעודי ממתינה לתורי. "ניתוק", "הימנעות", "עודף גירויים", "מחשבות אובססיביות", כמה שפע, כמה צעדים חסרי תכלית ברחבי חדר שמתרחב ומתכווץ מדי רגע. כמה עוויתות, כמה שעות של בהייה בחושך, כמה זיעה, פעימות לב בלתי סדירות. שפת הפסיכיאטרים מצויה בפי כבר שנים. מפאת חוסר הזמן, עלינו, המטופלים, מוטלת האחריות ללמוד אותה. עוד מספר דקות אקרא את הדברים לדוקטור ל' והוא יזין אותם אל תוך הגיליון שלי וישאל אותי בפעם המי יודע כמה, אם אני עושה ספורט ואם אני שותה מספיק ויחליט מה להוסיף, מה להעלות.

אני מנסה לנסח את התופעה החדשה בשפתם. אני כותבת: לאחרונה, ידיעה ברורה אוחזת בה, משתלטת על הווייתה באופן פתאומי וחד. זה קורה בקניון הומה אדם, בחוף ים, באוטובוס. כשזה קורה, היא חייבת לעצור את כל עיסוקיה וללכת מייד. זו ידיעה, פקודה אילמת שחוזרת על עצמה, לכי! אינך אמורה להיות כאן עכשיו!

בהתחלה ניסיתי לגלות אם התרחשו אירועים חריגים באותם מקומות לאחר לכתי, אסונות או פיגועים, כדי שאוכל לתרץ את העניין התמוה הזה באיזו אינטואיציה, אבל כלום לא קרה והרי זה לא כה פשוט. אנחנו אלפי גלגולים של עצמנו, אינסוף אפשרויות שסועות. לא! מחקי ונסי שוב. אני מעבירה קו על הכול וכותבת "נבואות" ולאחר בהייה באוויר המתחמם מוסיפה, "שגויות".

על חוט החשמל מעליי מתיישבת דררה. ירוקה זרחנית, מקורה אדום בוהק. יודעי דבר אומרים שהדררות משפיעות לרעה על אוכלוסיית הדרורים בארץ ויש להשמידן. אלו שאינם יודעים מביטים מהופנטים מיופיין.

"דררה. דררה. דררה," אני אומרת בקול רם. יש מי שמגדלים אותן כחיית מחמד. בשבי הן לא צווחות. הן מתרגלות לכך שאיזו יד מגישה להן אוכל, לומדות להיכנע, להשתיק צעקה, לומדות להגיד כמה מילים בשפה זרה כדי שמישהו יתרצה וייתן להן למתוח את הכנפיים. בסוף זה נגמר במריטת נוצות. בסוף זה נגמר במריטת שערות.

זמן רב מדי בהיתי בכיוון השמש. הגיעה השעה, דוקטור ל' ודאי קם ברגע זה לפתוח לי את השער. כתמים צהובים מטיילים לי על הרשתית.

שתפו אותי

3 Responses

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *