******
רגליים מהלכות על התקרה. מה מכה במה, מפעיל הכוח ומקבל הכוח מתמסרים בתפקידים, מעטים המתמסרים האמיתיים לרגש המתעורר בתוכם עז כצבעי אירוס הגלבוע. מתי לאחרונה הרגשתי את זה מחוץ ל –
זבוב יורד במדרגות הולגרמה מהתקרה אל גובה יצורי הקרקע. ריק החדר מלבדי. סרגלים נשלחים במחשבות אל המרחב. מה רחוק יותר, הזיכרון או הכמיהה החדשה.
פעולת חיטוי הופכת לציווי חיטוי, חוק ורעם. אין מיטות נוחות בכנען. כל המיטות מלאות איברים שזקוקים להתחלה או לקודקוד חיבור. אני לא זו שאתפור ביניהם. הנוזלים שלי עכשיו למטרות אחרות.
שנת חורף מאוחרת, אני והדובים נמרחים כי מותר, מהחלון רואים את האביב ומבינים שהוא כלה מול העיניים. לחיות זה לכאוב אבל לא בהכרח לסבול אז אני מנסה להוריד לכולם את הצינורות מהראשים שרק קושרים דימויים גלובאליים, אני חולצת את הנעליים וטועמת את הלכלוך שהותירו דורות.
זבוב מהפינות איך נכנסת, הפסקת חשמל שלחה אותך הביתה? בעולם יש זבובים לבנים אבל לבן מומר בשקוף והשקוף לא נודע על קיומו. ספרתי ממך שלושים והנה אתה אחד. מה שסיפר לי הצל אני יודעת הכי טוב פינות חדות וקודקודים נותנים תיאור מדויק גם אם התוכן נסתר כצל. מה שיש לו צורה יש לו מספר. מה שמופשט מצורתו אחד במינו. איך מאלפים איברים משונים שצומחים בי, פניהם לטבע, מתוך עמודי המפתח: גם לי יש איברים וגם להם יש תודעה. זזים מתוך גדילה רעידות חלקיקים שורצים על שפת העין, זה קורה לכולם גיליתי, אבל אני מתוכם רוצה אל הים. האופק בהפוגה נותן לגאות לנקות שאריות התפרקות, צדפים מוטנטים עשויים מחלקיקי ברית המועצות – – – מפורקת ולבבות מרוסקים ומוחות מרוססים מסיכה ורובה מפורק בהקדשה לבן בכור. כל זה מצוי בחול שנחבא לנו במחיצות האיברים הנסתרים.
בוא נעז כי אין עוד זמן כזה, אני אהיה לביאה ואתה תביא לי ילדים. ממילא אנחנו שומרים על הבית עד שנשבור חוזה (נשליך לים) כי אין עוד זמן כזה. תודה על הפתק בכניסה לחדר. תבוא איתי לגדל דבר ביערות, כשנראה את החרציות מתחילות להתייבש, נדע שאביב מתחיל. את ארץ אמי ברית המועצות ירקתי פנימה. ארץ אבי הלא ידוע כאן.