גּוּף חָלָב מָתוֹק נִמְזָג לַחֲלוֹם.
לְאָן אוֹלִיךְ אֶת הַבּוּשָׁה.
אָהַבְתִּי אוֹתוֹ פַּעַם וְעַכְשָׁו לֹא עוֹד
עַכְשָׁו אֲנִי רָתוּק לַחֲלוֹמְךָ –
אֲבָל שָׁתִיתִי מִמֶּנּוּ בְּתַעֲנוּגָדוֹל
נִגְרַפְתִּי אֵלָיו בִּתְנוּפָה גְּמוּרָה.
גּוּף אַיָּל דַּק טוֹפֵף בַּחֲלוֹמִי
וּבָעַרְתִּי אֵלָיו יְעָרוֹת
לֹא זָכַרְתִּי דָּבָר עַל שְׁנָתְךָ הַנֶּחְרֶקֶת
כִּמְעַט עָקַדְתִּי אוֹתְךָ בִּמְקוֹמוֹ.
כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְנוּ אָמַרְתִּי בֹּקֶרְטוֹבְאָהוּב וְיָדַעְתִּי
מִחוּץ לְאוֹרְךָ אֵין לִי אוֹרוֹת
אֲבָל הֶחָלָב הַזֶּה כְּבָר נִשְׁפַּךְ
וְעוֹד נִבְכֶּה בִּגְלָלוֹ נְהָרוֹת.