גרגורי גורדון | נעמה

בַּקִּבּוּץ דּוּמִיָּה וְנִיחוֹחַ פֵּרוֹת מִסָּבִיב
כְּמוֹ בְּאֶמְצַע אָבִיב, אַךְ עֵינַיִם רוֹאוֹת
עֵץ כָּרוּת, קֵץ יְמֵי נַעֲרוּת
דִּמְדּוּמִים וְדָם

בִּתִּי נַעֲמָה בַּת אַיֶּלֶת בַּת אָדָם,
קוֹל דָּמֶיהָ צוֹעֲקִים פְּרָחִים
מִתְּהוֹם אַדְמַת חָמָס,
וַיְהִי לַיְלָה וַיְהִי יוֹם

וְאִם תִּרְאוּ אֶת נַעֲמָה בִּתִּי,
רַכָּה כְּקַרְקַע לִשְׁתִילָה
מִסְרוּ לָהּ



שתפו אותי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *