מקלחת | אפרת בלום

     וְהַמַּיִם זָרְמוּ עַל גּוּפִי
וְדָגִים שָׂחוּ עַל קִירוֹת חֲדַר הָאַמְבַּטְיָה
מְשֻׁרְבָּטִים בְּעִפָּרוֹן בְּיַד יַלְדָּה,
גּוּפָם אָרֹךְ וְתָמֵהַּ.
     וְרָאִיתִי אֶת אָבִי וְאִמִּי
יָד בְּיָד שָׁטִים בֵּין הַדָּגִים.
    וּכְחֹל הַיָּם נִמְתַּח
קוּרִים עַל עַפְעַפֶּיהָ שֶׁל אִמִּי, וְחוֹל הַיָּם שָׁכַב
עֻבְּרֵי גַּרְגְּרִים בְּכַף יָדוֹ שֶׁל אָבִי.
    וְהַמַּיִם מָדְדוּ לִי
כְּפִי מִדָּתָם שֶׁל אָבִי וְאִמִּי.
וּלְכָל הַדְּבָרִים מִדּוֹת טוֹבוֹת
     וְרַק אֲנִי מִדּוֹתַי רָעוֹת.
וְהַמַּיִם נִשְׁבְּרוּ עַל רֹאשִׁי,
סַלְעֵי מַיִם גְּבוֹהִים שׁוֹאֲגִים, וְהָיִיתִי אֶבֶן
עַל רִצְפַּת הַיָּם, גַּבִּי כָּפוּף שָׁחוּק.
    וְהַמַּיִם סָבְכוּ
אַצּוֹת כֵּהוֹת בִּשְׂעָרִי וְעוֹרִי רָחַשׁ
חֶשְׁכַת הָאוֹקְיָנוּס
וּתְנוּעַת הַשּׂוֹחִים
     הַרְחֵק
מִן הַחוֹף, עַד אֶל פִּי יָם.
וְכָל שֶׁיָּדַע אֶת שְׁמִי
לֹא קָרָא בִּשְׁמִי.
     וְהָיִיתִי עִם הַדָּגִים
וְעִם תְּנוּעָתָם הַנִּרְפֵּית
בְּתוֹךְ זִרְמֵי הַיָּם וְעִם שְׁנָתָם הַדַּקָּה, הָרְחוֹקָה,
הָאֲפוּפָה צֵל.

     וּכְשֶׁיָּצָאתִי מִן הַמִּקְלַחַת
סָרַקְתִּי אֶת שְׂעָרִי מִן הַמֶּלַח שֶׁדָּבַק בּוֹ
וְהָיִיתִי עִם הַבַּיִת וְעִם חֲדָרָיו.
    וְשָׁמַעְתִּי קוֹל אוֹמֵר: בּוֹאִי.
    וְהֶחְזַקְתִּי בְּאֶגְרוֹפִי
זֵר כָּל עִשְׂבֵי הַיָּם.

 

שתפו אותי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *