נדב ליניאל

*

בָּעֲרָבִים דֹּק טַל

מְכַסֶּה אֶת הַמַּכְתְּשִׁים הַגְּדוֹלִים

וְכָל מָה שֶׁנָּמוּךְ מִן הָאָרֶץ

נִפְקָח מֵעַצְמוֹ

הַיְּעֵלִים מִתְכַּנְּסוֹת בַּחֲגָוִים

לִשְׁתּוֹת מִן הַנְּבִיעָה

כּוֹפְפוֹת אֶת צַוָּארָן שָׁחוֹת לָאָרֶץ

גּוֹמְעוֹת אֶת מַבָּטָן עַד הֵעָלְמוּת פְּנֵיהֶן

וּבִפְנִים פַּס אוֹר דַּק אֲלַכְסוֹנִי

שָׁבוּר כַּמּוֹרְס בֵּין עַלְווֹת הָעֵצִים

הָאוֹר, מְסֻכְסָךְ, תּוֹלֵשׁ

אֶת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל שִׁמְךָ

אֵינְךָ יֶשְׁךָ אֵינְךָ

קַו דַּק חוֹצֶה אֶת הַחֶדֶר, אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה

שֶׁלְּצִדּוֹ יָשַׁבְתָּ,

נֹגַהּ רַךְ כְּיַד מְלַטֵּף אֶת הֵעָדֶרְךָ 

אוֹחֵז לְרֶגַע בִּדְיוֹקָנְךָ

וּמַרְפֶּה

הַלַּיְלָה מָלֵא אֵינוּתְךָ



שתפו אותי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *