קְצָווֹת | לאה

אִמָּא הָיְתָה אַלּוּפָה בִּלְהַשִּׂיג
עֲבוּרֵנוּ קְצָווֹת –
שֶׁל גְּבִינוֹת, נַקְנִיקִים
מָה שֶׁהָיָה.
בְּסוֹף יוֹם עֲבוֹדָה
הָיְתָה מְמַהֶרֶת לַמַּעֲדַנִּיָּה
וְחוֹטֶפֶת שְׁאֵרִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת
שֶׁל סוֹפִים וּקְצָווֹת
בַּחֲצִי מְחִיר
בְּמִבְצַע מוֹעֲדוֹן
עֲבוּר יְלָדִים
שֶׁלֹּא יָדְעוּ טַעֲמוֹ שֶׁל הָאֶמְצַע,
כָּזֶה שֶׁעוֹמְדִים בִּשְׁבִילוֹ בַּתּוֹר
וְלֹא מַגְנִיבִים מֵהַדֶּלְפֵּק
כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא מִסְתַּכֵּל.
הִרְגַּשְׁנוּ בָּרֵי מַזָּל
עַל זְכוּתֵנוּ לִטְעֹם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה
דְּבָרִים שׁוֹנִים
בְּשַׂקִּית אַחַת קְטַנָּה.