אבישי חורי | חלב
גּוּף חָלָב מָתוֹק נִמְזָג לַחֲלוֹם. לְאָן אוֹלִיךְ אֶת הַבּוּשָׁה. אָהַבְתִּי אוֹתוֹ פַּעַם וְעַכְשָׁו לֹא עוֹד עַכְשָׁו אֲנִי רָתוּק לַחֲלוֹמְךָ – אֲבָל שָׁתִיתִי מִמֶּנּוּ בְּתַעֲנוּגָדוֹל נִגְרַפְתִּי
גּוּף חָלָב מָתוֹק נִמְזָג לַחֲלוֹם. לְאָן אוֹלִיךְ אֶת הַבּוּשָׁה. אָהַבְתִּי אוֹתוֹ פַּעַם וְעַכְשָׁו לֹא עוֹד עַכְשָׁו אֲנִי רָתוּק לַחֲלוֹמְךָ – אֲבָל שָׁתִיתִי מִמֶּנּוּ בְּתַעֲנוּגָדוֹל נִגְרַפְתִּי
אֲנִי בָּאָה אֵלַיִךְ מִן הַטְּקָסִים הָאֵלּוּ אֲשֶׁר בַּשְּׂדֵרָה קַשְׂקַשִּׂים מִסְתַּמְּנִים בְּשׁוּלֵי כַּפּוֹתַי, מִפְרְקֵי יָדַי – הַבִּיטִי – מִתְאַבְּנִים לְתוֹךְ צִיר. גֻּלַּת הָעֲנָפִים בָּעֵשֶׂב הָרָחוֹק
* בָּעֲרָבִים דֹּק טַל מְכַסֶּה אֶת הַמַּכְתְּשִׁים הַגְּדוֹלִים וְכָל מָה שֶׁנָּמוּךְ מִן הָאָרֶץ נִפְקָח מֵעַצְמוֹ הַיְּעֵלִים מִתְכַּנְּסוֹת בַּחֲגָוִים לִשְׁתּוֹת מִן הַנְּבִיעָה כּוֹפְפוֹת אֶת צַוָּארָן שָׁחוֹת
1. בְּכָל יוֹם, כְּשֶׁאַתְּ מִתְמַתַּחַת וּמַשִּׁילָה אֶת הַחֲלוֹמוֹת הֶעָתִיד מַבִּיט בָּנוּ, אָסוּר לְהַבִּיט בְּעֵינָיו – אֲרָיוֹת הַדְּאָגָה יִשְׁאֲגוּ בְּסַכָּנָה 2. זוּג נַעֲלַיִךְ הַקְּטַנּוֹת, סִירוֹת
אֲנִי שׁוֹמַעַת גְּנִיחַת אַבִּירִים שֶׁלֹּא צָלְחוּ אֶת הַיָּם נֵבֶל סִירֶנוֹת מִצְטַלְצֵל – אַתָּה וַאֲנִי אֲבוּדִים יָרֵחַ אַחֲרוֹן מִתְגַּלְגֵּל כִּפְנִינָה נְדִירָה בֵּין שְׂפָתֵינוּ
* אֲנִי קוֹנָה סְפָרִים עַל זִקְנָה וּמָוֶת. הַזְּמַן נִסְגָּר ומִתְרַחֵב גָּמִישׁ וְנִבְהָל פַּעַם טָבַעְתִּי בַּמִּקְלַחַת, לֹא נִצַּלְתִּי. נִקְבַּרְתִּי עָמֹק מִתַּחַת לַמִּרְצָפוֹת לֹא
יָמִים מֵעַכְשָׁו נִוָּתֵר שְׁנַיִם בְּחֶלְקַת אֲדָמָה יְבֵשָׁה וּפְרוּשָׂה מִמִּדּוֹתֵינוּ, נֶפֶשׁ תִּפְחַת לְמִדַּת הָעֲרִיסָה. נִפְתַּח בְּאַרְגְּזֵי בֹּקֶר קְרָעִים נֹאבַד בְּאַלְבּוֹמֵי תְּמוּנוֹת וְלֹא נֵדַע שֶׁכָּךְ אַהֲבָה
* לָמוּת בְּךָ וּלְהִקָּבֵר מִתַּחַת לְעֵץ הָאַלּוֹן שֶׁבֶּחָזֶה שֶׁלְּךָ וְלֹא לִשְׁמֹעַ יוֹתֵר אֶת הָרַעַשׁ הַדּוֹחֵק בִּי לַחֲשֹׁב. לָמוּת בְּךָ וְלֹא לִרְאוֹת אֶת רֶטֶט עַפְעַפַּי הַנִּלְחָמִים
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית מַרְכִּינָה רֹאשָׁהּ בִּמְבוּכָה וּבְצַעַר עַל שֶׁאֵין בָּהּ מִלִּים וְאֵין בַּמִּלִּים כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת –
שֶׁהַשָּׁמַיִם יַקְהוּ עַצְמָם, שֶׁיִּדֹּמּוּ צִפּוֹרִים שְׂמֵחוֹת. שֶׁתִּתְבַּיֵּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ – תִּיבַשׁ, תַּמְטִיר כֶּתֶם, שֶׁלֹּא נִשָּׁאֵר יְבֵשִׁים. שֶׁשִּׁבְרוֹן הָעוֹלָם יַחְדֹּר אוֹתָנוּ הֵיטֵב: פִּיחַ לְתוֹךְ הָרֹאשׁ, לַגָּרוֹן, מִשָּׁם
כָּעֵת יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּשִׂיחָה לִלְעֹס מִּלִּים כַּאֲבָנִים חַדּוֹת לִנְקֹשׁ עַל כָּל עֵץ כִּפְּרַקְטִיקָה הַכְּתִיבָה בּוֹעֶרֶת סַכָּנָה הַפַּחַד דָּחוּס וְעֶקְרוֹנִי כַּמָּה מֻתָּר לַשִּׁירָה לְפַרְנֵס עַצְמָהּ מִשֶּׁטֶּרֶם נִכְתַּב
פֹּה הָיְתָה הַסַּפָּה פֹּה הָיָה אֶדֶן פֹּה זְמִירָה הָיְתָה נִקְרַעַת מִצְּחוֹק וּמַחְזִיקָה אֶת הַבֶּטֶן פֹּה הָיוּ יוֹשְׁבִים הַנְּכָדִים, פֹּה הַכִּסֵּא מִגֶּרְמַנְיָה, פֹּה הַשֻּׁלְחָן פֹּה הָיְתָה