קָנִיתִי לָךְ אֶת
הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם
בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים
וְהִסְתַּבֵּר שֶׁהוּא עָשׂוּי מֵאָבָץ
וְגַם סִמְלוֹ שֶׁל אִסְלַאם.
וּכְשֶׁכִּמְעַט בָּכִיתִי מֵעֶלְבּוֹן
עַל סַהַר דַּק,
רֶמֶז לַעֲדִינוּתִי אֵלַיִךְ,
נִכְנַסְתְּ לְתוֹכִי כְּדֵי לְנַחֵם
וְהֶעֱמַקְתְּ,
תַּקִּיפָה כְּמוֹ מֻחַמַּד,
וְחַסְרַת מַטָּרָה כְּמוֹ קַפְקָא.
תָּעִית בִּי
אֲבוּדָה וּמְנֻכֶּרֶת
שָׁעוֹת,
נִסִּית לִכְרוֹת אֶת
כַּף רַגְלִי
בְּסַכִּין אֲרָעִית,
כְּאִלּוּ חִפַּשְׂתְּ מַשֶּׁהוּ –
"אֲנִי סַבְלָנִית
וְאַתְּ קִצְרַת רוּחַ".
תגובה אחת
נפלא. מרטיט