מִתַּחַת לְשִׁכְבוֹת הַטַּחַב
שָׁכַן פַּעַם יֹפִי.
עוֹד הָיִינוּ יַחַד,
אַתְּ וַאֲנִי, וְהָאָח הַהוּא, הַשָּׁכוּחַ,
דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹן וְעֵץ מְפֹאָר־עֲנָפִים
הִשְׂתָּרְעוּ מֵעָלֵינוּ, מָגִנִּים יוֹתֵר מִשָּׁמַיִם.
כְּשֶׁבָּכִינוּ, בָּכִינוּ יַחַד,
וּכְשֶׁצָּחַקְנוּ – צָחַקְנוּ זוֹ עַל זוֹ עַל זֶה
אֲבָל
תָּמִיד יָשַׁנּוּ לְבַד,
וְהָעֵרוּת הָיְתָה כְּבֵדָה מִכֹּל.
הִתְבּוֹנַנּוּ סְבִיבֵנוּ כְּמוֹ דָּגִים בְּאַקְוַרְיוּם
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיַּד עֲנָקִים מְפַזֶּרֶת לָהֶם פֵּרוּרִים,
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהֵם מְשַׁנִּים כִּוּוּן בְּאַחַת.
עוֹד הָיִינוּ יַחַד,
אַתְּ וַאֲנִי וְהָאָח הַהוּא,
וְכָל כַּמָּה שֶׁיִּחַלְתִּי לְהִשָּׁכַח בְּעַצְמִי –
לֹא עָלַי הִצְבִּיעַ הַמָּחוֹג,
רַק נִסֹּב סְבִיבִי
אַף פַּעַם לֹא נָגַע.
נכתב בעקבות עבודת ברזל ועץ של ענב חג'ג':