יומן הקריאה ההֵטֵרוֹנימי של סוּף הָאֶפּוֹס ב"שומר העדרים" של ההטרונים[1] אַלְבֶּרְטוּ קָאֵירוּ
"מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַרְתִּי עֲדָרִים
אַךְ כְּאִלּוּ בְּכָל זֹאת שְׁמַרְתִּים.
נַפְשִׁי, כָּמוֹהָ כָּרוֹעֶה,
יוֹדַעַת אֶת הָרוּחַ וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ
מְהַלֶּכֶת יָד בְּיָד עִם הָעוֹנוֹת,
עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל וּמִתְבּוֹנֶנֶת.
כָּל שַׁלְוַת הַטֶּבַע בְּלֹא בְּנֵי אָדָם
בָּאָה לָשֶׁבֶת לְצִדִּי.
אַךְ אֲנִי נִשְׁאָר עָצוּב כְּמוֹ שֶׁשְּׁקִיעַת שֶׁמֶשׁ
עֲצוּבָה הִיא בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלָּנוּ." [2]
דַּוְקָא אֲנִי כֵּן שְׁמַרְתִּים.
וְעוֹדֶנִּי וְאִלּוּ בִּכְאִלּוּ אֶכָּשֵׁל,
עָנִי דִּמְיוֹנִי אֵינוֹ מַמְרִיא מֵעֵבֶר
לְחַלּוֹנוֹת הַחֶדֶר הַמּוּאָר
בְּאוֹר הַמָּסָךְ שֶׁמְּשַׁכֵּךְ.
מָה שָׁוֶה הַטֶּבַע בְּלֹא בְּנֵי הָאָדָם.
אֵינִי עָצוּב, מָה, לֹא, הִנֵּה הַזְּרִיחָה
"לַחְשֹׁב זֶה לֹא נֹחַ, זֶה כְּמוֹ לָלֶכֶת בַּגֶּשֶׁם,
כְּשֶׁמִּתְחַזֶּקֶת הָרוּחַ וְנִדְמֶה כִּי הַגֶּשֶׁם גּוֹבֵר.
אֵין לִי שְׁאִיפוֹת אוֹ תְּשׁוּקוֹת.
אֵין זוֹ שְׁאִיפָתִי לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר
זֶה הָאֶמְצָעִי שֶׁלִּי לְהִשָּׁאֵר לְבַד."
רוּחַ דּוֹפֶקֶת בְּפָנַי גֶּשֶׁם מִתְעַקֵּשׁ
לִכְבֹּשׁ יְעָדַי, לַחְשֹׁב, בֶּטַח לֹא בִּי מְדֻבָּר.
עָאלֶק אֵין לִי תְּשׁוּקוֹת. וּשְׁאִיפוֹת… רָם!
לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר = מַטָּרָה, תִּשְׁאֲלוּ אֶת אֹשֶׁר
אִשְׁתִּי הַיְקָרָה
"וְאִם אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לִפְעָמִים,
לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ הַדִּמְיוֹן, לִהְיוֹת טָלֶה."
טָלֶה בְּהֶכְרֵחַ? תִּרְאֶה
הַסֶּרֶט הָאִיסְלַנְדִּי
חֶבְלֵי הַלֵּדָה שֶׁלּוֹ סִמְּרוּ שַׂעֲרוֹת
עֶרְוָתִי: אִלּוּ יָדַעְתִּי לְדַמְיֵן
הָיִיתִי מָמוּתַת עֲרָבוֹת
"אֵין לִי פִילוֹסוֹפְיָה, יֶשׁ לִי חוּשִׁים…"
לִי יֵשׁ שִׁבְעִים וְתִשְׁעָה עֲרוּצִים
רוֹצֶה לִרְאוֹת עִם מָה אַתָּה, קָאֵירוּ, הָיִיתָ יוֹצֵא
אִם כָּל עֶרֶב, עָיֵף מֵת, שׁוֹתֶה וְשׁוֹכֵב
מוּל הַמָּסָךְ וְאֹשֶׁר אִשְׁתְּךָ פּוֹלָה מִמְּךָ כִּנָּה אַחַר
קִינָה שֶׁשּׁוּב לֹא תִּשְׁכְּבוּ וַחֲבָל אֲבָל
לְמִי יֵשׁ כֹּחַ בְּחַיַּי אַחֲרֵי יוֹם אָרֹךְ בַּמִּרְעֶה
לְפָחוֹת הַחֶרְמוֹן הִתְגַּלָּה
וְחָשַׁבְתִּי שׁוּב עַל הַטִּיּוּל
עִם רוֹמִי בְּסוֹף יוֹ"ד-אָלֶ"ף
"בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה אָנוּ מְשַׂחֲקִים חָמֵשׁ אֲבָנִים
עַל מִפְתַּן הַבַּיִת,
רְצִינִיִּים כַּיָּאֶה לְאֵל וְלִמְשׁוֹרֵר,
וּכְאִלּוּ כָּל אֶבֶן הִנָּהּ
תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ
וְלָכֵן מְסֻכָּן לָהּ מִדַּי
לְהִשָּׁמֵט לָאָרֶץ."
בַּקּוּגָלַךְ שֶׁל קוֹן הַקָּשֶׁה שְׁלִישִׁי
גְּמַרְתֶּם עָלָי בַּפָּאץ' הַכְפָּלָה
כֵּן, אֲנִי רְצִינִי!
עַל הָאָרֶץ מְסֻדָּרִים בְּסֵדֶר עוֹלֶה
הִבְהוּבֵי תֵּבֵל
חֲמִשָּׁה שִׁבְרֵי גַּלְגַּלִּים
וּמַהוּת קִיּוּמִי הַבְּדוּיָה
רֶגַע קוֹרֵא קָאֵירוּ רֶגַע רוֹדֵף…
הָעִזָּה הַזּוֹ!
מַבְעִיר מְדוּרָה בְּמַטַּע הַדְּקָלִים
מִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד לְתָמָר
הַבַּת שֶׁלִּי הַיְחִידָה
"לוּ יָכֹלְתִּי לִנְגֹּס בָּאָרֶץ כֻּלָּהּ
וְלָחוּשׁ בְּטַעְמָהּ,
וְלוּ הָאָרֶץ הָיְתָה נְגִיסָה,
הָיִיתִי מְאֻשָּׁר יוֹתֵר לְרֶגַע…
אַךְ לֹא תָּמִיד אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר.
צָרִיךְ לְהִתְאַמְלֵל מִפַּעַם לְפַעַם."
חֹדֶשׁ עָבַר מֵאָז שֶׁיָּדַעְתִּי אֹשֶׁר
מָה זֶה גִּלּוּי הַר גַּעַשׁ
לְעֻמַּת גִּלּוּי אֹשֶׁר
לְמַרְגְּלוֹתָיו
תְּהוֹם עֲמֻקָּה
מֻכְרָח לְהַמְשִׁיךְ
וְתָמָרִי?
"לְדַבֵּר עַל נִשְׁמַת הָאֲבָנִים, הַפְּרָחִים, הַנְּהָרוֹת
הוּא לְדַבֵּר עַל עַצְמְךָ וְעַל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ הַכּוֹזְבוֹת.
תּוֹדָה לָאֵל שֶׁהָאֲבָנִים הֵן רַק אֲבָנִים,
וְשֶׁהַנְּהָרוֹת אֵינָם אֶלָּא נְהָרוֹת,
וְשֶׁהַפְּרָחִים הֵם פְּרָחִים וְתוּ לֹא."
וְשֶׁפּוּטִין אֵינוֹ יוֹתֵר מִפּוּטִין. לוּ הָיִיתִי אֲנִי
פּוּטִין. מוּטָב רַסְפּוּטִין
לְשַׁחְזֵר וִיָּה דּוֹלוֹרוֹזָה גּוֹאֶלֶת לִירוּשָׁלַיִם
יָוָן לְבָנוֹן מִגְרַשׁ הָרוּסִים חֲצַר סֶרְגֵי מְגָרֵשׁ הַשֵּׁדִים גְּאֻלָּה!
אָה, שׁוּב חוֹשֵׁב כּוֹזֵב
תּוֹדָה לָאֵל עַל מֶטָאפוֹרַת פּוּטִין
אֲבָל מָה אֲנִי עוֹשֶׂה אִתָּהּ?
"בְּרוּכָה תִּהְיֶה אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת
הַהוֹפֶכֶת לְאַחַי אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם,
כִּי כָּל בְּנֵי הָאָדָם, לְרֶגַע בְּיוֹם, מִסְתַּכְּלִים בָּהּ כָּמוֹנִי,
וּבְאוֹתוֹ רֶגַע טָהוֹר,
זַךְ וְרָגִישׁ כָּלִיל,
הֵם חוֹזְרִים בְּדִמְעָה
וּבַאֲנָחָה הַנִּשְׁמַעַת בְּקֹשִׁי
אֶל הָאָדָם הַאֲמִתִּי וְהַקַּמָּאִי
שֶׁרָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ נוֹלֶדֶת וְעוֹד לֹא עָבַד אוֹתָהּ.
כִּי זֶה טִבְעִי – טִבְעִי יוֹתֵר
מִלַּעֲבֹד אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאַחַר כָּךְ אֶת אֱלֹהִים
וְאַחַר כָּךְ אֶת כָּל הַשְּׁאָר שֶׁאֵינֶנּוּ."
שֶׁמֶשׁ בְּרוּכָה, אֶל שְׁכוּחַ אֱנוֹשׁוּת
שָׁב הַחֵשֶׁק שֶׁהֻכְחַד אַחֲרֵי שֶׁ…
וְעוֹד אֵיךְ שָׁב
וְרִידִים סְמוּקִים שֶׁמֶשׁ עַזָּה
עָזַבְתִּי, עָזַבְתִּי אוֹתָהּ
אֶת תָּמָרִי
וְהַמַּשְׁכַּנְתָּא
תּוֹפֵס טְרֵמְפּ עִם סִירָה
לְאָן שֶׁתִּקַּח
"כִּי הַמַּשְׁמָעוּת הַנִּסְתֶּרֶת הַיְחִידָה שֶׁל הַדְּבָרִים
הִיא שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם מַשְׁמָעוּת נִסְתֶּרֶת.
מוּזָר יוֹתֵר מִכָּל הַמּוּזָרֻיּוֹת
וּמֵחֲלוֹמוֹת כָּל הַמְשׁוֹרְרִים
וּמִמַּחְשְׁבוֹת כָּל הַפִילוֹסוֹפִים,
שֶׁהַדְּבָרִים הֵם בְּעֶצֶם מָה שֶׁהֵם נִרְאִים
וְשֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר לְהָבִין."
רוֹמִי, שׁוֹמַעַת? כֵּן,
כֵּן, בֶּטַח, יֵשׁ יַאכְטָה, בֶּטַח, לַיָּם!
"עָדִיף מְעוֹף הַצִּפּוֹר, הָעוֹבֶרֶת וְאֵינָהּ מַשְׁאִירָה שָׂרִיד,
עַל פְּנֵי מַעֲבַר הַחַיָּה, הַנִּשְׁאָר זָכוּר בָּאֲדָמָה.
הַצִּפּוֹר עוֹבֶרֶת וְשׁוֹכַחַת, וְכָךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת.
[…]
הַזְּכִירָה הִיא בְּגִידָה בַּטֶּבַע,
כִּי טֶבַע הָאֶתְמוֹל אֵינֶנּוּ טֶבַע.
מָה שֶׁהָיָה אֵינֶנּוּ מְאוּמָה, וְלִזְכֹּר הוּא לֹא לִרְאוֹת.
עִבְרִי, צִפּוֹר, עִבְרִי, וְלַמְּדִי אוֹתִי לַעֲבֹר!"
כְּבָר שָׁבוּעַ בְּבֶטֶן אֳנִיַּת מַשָּׂא
אֵינִי יוֹדֵעַ
יְוָנִית אֵינִי דּוֹבֵר
תְּנוּעוֹת הַיָּדַיִם טוֹעֲנוֹת מַעֲרָבָה
וְלֹא שֶׁאִכְפַּת לִי מְאֹד
טְרִיפּוֹלִי קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל בֶּרְמוּדָה –
[1] "הטרונימים הם דמויות בדיוניות שמייחסים להן יצירה ספרותית, עם סגנון אוטונומי ביחס למחבר […] כל הטרונים (הרבה יותר מאשר פסבדונים ותו לא) מרגיש וחושב אחרת מהמחבר. והוא כותב בסגנון משלו. כאילו מדובר באדם אחר." מתוך ספרו של ז'וזה פאולו קוולקנטי, פרננדו פסואה, מעין אוטוביוגרפיה, רימונים, 2014, עמוד 235; אלברטו קאירו הוא הטרונים שיצר פרננדו פסואה.
[2] כל המובאות המודגשות הן מספרו של פרננדו פסואה, מהחלון הגבוה ביותר, כרמל, 2004, בתרגומם של רמי סערי, פרנסישקו דה קושטה ריש ויורם ברונובסקי. כל היתר פרי עטו של סוּף הָאֶפּוֹס, מלבד שתי ההערות הללו שכתבתי אני, יהודה סבירסקי, עורך ספר הביכורים של סוּף ז"ל, כבשת הרגעש, תער, 2023. ספר זה מכנס את מיטב יומני הקריאה שלו. ביומני קריאה אלו, סוּף הָאֶפּוֹס, יציר כפיו של מתכנן הערים יחזקאל (אוזו) קהירי, מתכתב עם יצירות בולטות בספרות המקומית והעולמית. הָאֶפּוֹס הוא הקורא ההטרונימי הראשון הידוע למחקר. קורא הטרונימי קורה כשהקורא יוצא מדמותו, קהירי במקרה שלפנינו, וקורא (כאן גם כותב) בתור דמות אחרת, האפוס במקרה שלפנינו.