צוריאל אסף | חפצים

הַקָּמֵעַ שֶׁלֹּא הָיָה בְּכוֹחֵנוּ לִשְׁלֹחַ עָדֶיךָ
לֹא הָיָה מַפְתֵּחַ מְכֻנָּף
לֹא מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה שֶׁל שְׁיָרֵי חוּטֵי מַתֶּכֶת וְרִקְמָה
מִשַּׁרְשֶׁרֶת נוּרוֹת שֶׁיָּצְאָה מִשִּׁמּוּשׁ, וּמֵאֵילוּ נוֹצוֹת
שֶׁנִּקְלְעוּ לְכָאן אֵי מֵאָן
אֲבָל אִם יֵשׁ אִתְּךָ זְבוּבִים אוּלַי
רָאִיתָ אֵיךְ הֵם עֲסוּקִים לְהַגְדִּיל אֶת הֶחָלָל
עוֹשִׂים מָקוֹם
לַחוּטִים הַסְּמוּיִים, לִשְׁאֵרִית הַדָּבָר הַמְּכֻנָּף,
לַזִּמְזוּם הַמְזַמְרֵר אֵלֶּיךָ עִקֵּשׁ וְתַקִּיף עַד
שׁוּבְךָ



שתפו אותי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *