טנטון | מאיה מנדלוביץ'

1

יֶלֶד מִשְׁתַּקֵּף בִּפָנָיו.

הַמַּרְאָה מִתְפּוֹגֶגֶת

צְחוֹק מִתְנַדֵּף לָאֲוִיר 

וּפוֹגֵשׁ עוֹר

צְלִיל חוֹרֵק בָּאָבָק, 

נִמְחָק

אֵין עֲקֵבוֹת. 

 

(טַנְק חוֹרֵשׁ פֹּה)

 

2

שְׁעַת-צֵל מְכַסָּה אֶת 

הַמִּטַּלְטְלִים

הַטִּנְטוּן לֹא נִפְסָק 

עֵינֵי-יֶלֶד 

יֶלֶד 

יֶלֶד 

הַצִּלְצוּל הַבִּלְתִּי-נִשְׁמָע

נִשְׁמָע,  

חוֹרֵךְ אֶת הַטּוֹן,

הַטּוֹן מִתְמוֹסֵס בָּאֲוִיר

הָאֲוִיר מִתְרַבֶּה 

וּמַסְמִיךְ בָּעוֹלָם.

 

3

הַיֶּלֶד שׁוֹאֵל 

האִם הַשָּׁמַיִם הֵם הֶחָלָל 

אוֹ חֵלֶק מִכַּדּוּר-הָאָרֶץ?

 

4

חֲלוֹם שֶׁל מִישֶׁהוּ מִתְאָרֵךְ

שֶׁל אַחֵר מִתְקַצֵּר – 

מָה שָׁוִים כּל אֵלּוּ?

אֵיבָר וְעוֹד אֵיבָר 

שָׁוִים שְׁנֵי 

אִיקְס 

הָלַךְ וְנָפַל, 

פַּח נִטְמַן לוֹ

מִשָּׁמַיִם. 

 

5

רָאִינוּ גִּבְעַת-גְּוִיּוֹת 

וְאֶחָד 

נֶעֱמַד בָּאֶמְצַע 

אוֹמֵר

 

6

בְּדִרְדּוּר לִתְהוֹם-גּוּפֵנוּ נָדַרְנוּ

פָּגַעְנוּ בְּקַרְקָעִית-הָאַגָּן 

הָרֹאשׁ נִמְחַץ בִּתְעָלָה 

נִמְחֲקוּ מַחְשְׁבוֹתֵינוּ 

עֶרֶשׂ וְהֵדֵי-נֶפֶשׁ 

עֻרְבְּבוּ 

בְּדָם

 

יָדַעְנוּ, קֵץ-הַקַּיִץ לְפָנֵינוּ 

וְלֹא יָכֹלְנוּ לוֹמַר דָּבָר.