וְהַבֻּבּוֹת כֻּלָּן לִישֹׁן הִשְׁכַּבְתִּי.
חָשַׁבְתִּי: שֶׁלֹּא תֵּדַעְנָה
שֶׁלֹּא תַּפְרַעְנָה
מתוך: "מיכאל", מאת מרים ילן־שטקליס.
צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁאַף בֻּבַּת בַּרְבִּי אַחַת לֹֹא נִשְׁאֲרָה עֲרֻמָּה
כִּי הַיּוֹם מוֹטִי פּוֹפּוֹבִיץ' יָבוֹא אֵלַי הַבַּיְתָה
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה,
קָבַעְנוּ בַּהַפְסָקָה
לְהִפָּגֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם וְלַחְקֹר
מִי זֶה הַמֻּפְרָע שֶׁחָרַט
לֵב עַל שַׁעַר בֵּית-סֵפֶר "עֻזִּיאֵל"
וּמִצַּד אֶחָד כָּתַב מוֹטִי
וּלְמַטָּה מִשְּׂמֹאל – רָחֵל.
אֲנִי לֹא מְקַנְּאָה בְּמִי שֶׁעָשָׂה אֶת זֶה
כִּי מוֹטִי אָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְעַקֵּם יָדַיִם
וְיַדְגִּים לִי אֵיךְ
אֲבָל בַּעֲדִינוּת