מצבירה | נועה בכמן

פַּעַם הָיִית הָאָשְׁפָּאפִּי שֶׁלִּי

בָּאַמְבַּטְיָה

הֶחְזַקְתְּ חֶסֶד וְאֶת אִמָּא.

בימים שׁוֹרֵי הַבָּר

יוֹצְאִים אֶל הַזִּירָה בִּשְׁעָטָה וְאַתְּ

דִּגַּלְתְּ שק

בְּפֶה מלא כַּדּוּרִים:

חַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ דָּג מָלוּחַ!

 

הִנֵּה הַדֹּב 

קֹטֶב בּֽתַרְדֶּמֶת

וֽאַתּֽ שוחָה 

מִתַּחַת לַמַּיִם שֶׁהִקְפִּיאוּ אוֹתָךְ

וּמִסְתּוֹבֶבֶת בְּלִי.

 

יוֹם אֶחָד כְּשֶׁיַּמְרִיא 

שׁוּב הַיָּם

אַתְּ תְּדַלְּגִי עַל הָאַמְבַּטְיָה



שתפו אותי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *