סיסים | יעל נצר

1.

אני חושבת שהכול קרה בגלל שאני ישנה בפה פתוח. דרך הפה הפתוח הוא נכנס, זה די ברור לי. הרגשתי דגדוג קטן בגרון, התעוררתי. רק לשנייה התעוררתי ואחר כך שוב נרדמתי. זה היה במרפסת. התנועה של הערסל הרגיעה אותי. הרוח של אחר הצהריים, רוח של אחרי השמש, בדקה לי את העור. העור היה תקין, כלומר מצומרר. כשהתעוררתי הרגשתי מסוחררת. משום מה חשבתי על משהו משיעורי הפיזיקה, כשהמורה לימדה אותנו על מבנה האטום. הניוטרונים והפרוטונים עם המטען החיובי שלהם נמצאים בגרעין. האלקטרון מקיף אותם כלוויין. אורביטל, אמרה המורה. אורביטל. עכשיו הוא במוח. אורביטל של אלקטרון במוח. אלקטרון תזזיתי. הסתכלתי בראי. הראש נראה תקין. העיניים פקוחות, הפה פעור. מה עושה אלקטרון במוח, איך הוא עובר דרך חדרי המוח. אלקטרון לא נכנע לפיתולים, לא עוקב אחר חריצים. מתברר שזה לא היה אלקטרון. זה היה סיס.[1]

אז עוד לא ידעתי. זה התגלה לי מאוחר יותר. אחרי שנה. איך נכנס הסיס לראש? כך זה קרה. שכבתי על הערסל כמה שעות בשקט. נמנמתי. התנועה של הערסל הרגיעה אותי. אני ישנה בפה פתוח, זה ידוע. הסיס שעבר בסביבה ראה את הפה הפעור וביקש לבדוק אם המקום מתאים לקינון. הייתי קטנה כשזה קרה, הייתי בת שלושים.

לפני גיל שלושים לא היו לי סיסים בתוך הראש וגם לא במקומות אחרים בגוף. עד הגיל הזה קיננו אצלי בגוף דברים אחרים. הדברים האחרים היו ילדים וחרטות. לילדים קראתי בשמות וגם בשמות חיבה. לחרטות לא קראתי, שכן הן היו שם ממילא. הקן היה בעומק הבטן. לפעמים מבין הרגליים נשרו זרדים. מיהרתי לבנות קינים חדשים. שלוש פעמים בניתי. בימים ההם, כשהייתי קטנה, עדיין חשבו שלא רק הטבע צודק וסמכו על הטכנולוגיה. לקִדמה היה מקום של כבוד. העתיד נראה. העתיד נראה כמו קיר תמך ולצידו מדרגות, חדר מדרגות קטן וגם מעלית שירות. אפשר היה לדאוג ליושבי הרחם, אורחיי הזמניים. האורחים לא היו אוכלי חינם. הם הזינו את החרדות. זה היה מעגל מושלם. מדי פעם יצא אורח ובא מקונן חדש. זה קרה שלוש פעמים. לרוב הם היו שקטים מבחינה אקוסטית אבל הרבו לזוז. כשזזו המעלית רעדה. קיר התמך היה בנוי היטב.

מאז עברו כמה שנים, אולי עשרים. המצב החמיר. למדתי שהסיסים חוזרים בכל שנה למקום שבו קיננו. סיסים לא שוכחים. סיסים שעפים במוח מזיזים לך לפעמים את המחשבות. מחשבה מתחילה להתפתח, לאסוף לעצמה קשרים נוירונליים, להעביר זרם חשמלי מנקודה A לנקודה B, ופתאום עובר בה: סיס. הקשרים מתנתקים. סיסים מהירים מאוד, אי אפשר לנבא מתי בדיוק יגיעו. הם, בניגוד לאורחי הרחם, רעשניים מאוד. צווחניים. אי אפשר להתעלם מצווחותיהם. הם צווחים משמחה ולפעמים פשוט כי הם כל הזמן בתנועה. הם לא צווחים במהירות הקול, הם צווחים בקול. לפעמים מתקרבים אל חלון ומנסים לקשור שיחה. לא מצליחים.

2.

הוא פתח את המלבן הגדול וקרא – בואי, ושרק – בואי, והביט ימינה ושמאלה ואמר – בואי, ואולי גם לחש בואי. לא יכולתי לבוא כשהוא עמד שם במלבן, אין זה נהוג אצלנו.

וגם ביום א' הוא עמד במלבן וקרא – בואי, ועמד במלבן. לא יכולתי להיכנס ובערב הוא סגר את המלבן.

ואף ביום ב' הוא עמד במלבן ושרק – בואי, ועמד במלבן. ולא יכולתי להיכנס בגלל המנהג, ובערב הוא סגר את המלבן.

וביום ג' הוא אמר – בואי, והמלבן נפתח והוא נותר לעמוד במלבן. ואין זה נהוג אצלנו שאיכנס כשהוא שם.

אולם ביום ג' הוא שכח לסגור את המלבן, נדרש לסידור קטן בקן, אולי צינור המים החל לטפטף, ואחר כך שכנה בדלת ואחר כך פרצו חדשות מקופסת האורקול, אולי אוויר נע בחדר ורוח נשמה ורווח לו.

כך נותר המלבן פתוח, והוא לא עמד בו. ומכיוון שקרא לי בואי – באתי.

אין זה נהוג אצלנו להיכנס לתוך המלבן הגדול (אתם קוראים לו חלון). אנחנו מזדחלות פנימה דרך החורים השחורים שבצידיו. אנחנו נכנסות דרך חורים שהזמן פער, דרך סדקים, תוצרי תיקונים בקירות הקן, עקבות קופסות קור שנדדו. לחורים השחורים הללו אנו קוראות שחלות, דרכן אנחנו משתחלות אל הקן.

ובשבריר רגע חציתי את מסגרת העץ המקיפה את המלבן (שאתם קוראים לו חלון).

וכשנכנסתי לחדר וכשעברתי את המסגרת וכשנעניתי לקריאות וכשעברתי על מנהג לא תיכנסי למלבן, הייתי בחדר. מה עושה סיס בחדר? לעצור לא אוכל כי אין לי רגליים, הרגליים מנוונות. מה שהיו פעם רגליים עכשיו הם זיזים. לסיסים יש כנפיים וכוח, דחף לנוע, ושמחה וקריאות. אני סיס. אינני שקטה.

הוא פתח את המלבן ואני נכנסתי. ומה עושה סיס בחדר, כשאינה מטילה ביצים, כשאינה משתחלת בשחלות אל הקן. כשנכנסתי לחדר לא התפשטתי, ציפורים אינן עוטות, אבל נדרשתי להאט, גם בקן רחב ידיים מכשולים רבים לבעלות כנף. התחלתי מסובבת את החדר, סיבוב וסיבוב, והוא, ישב שם, והביט. קראת לי בואי, אמרת לי בואי, ומה עכשיו, שאלתי, מלכשבאתי מלכשנעניתי ומלכשעברתי והמשכתי מסובבת את החדר. צווחת. שאלתי תוך האטת מהירות תעופה, ומה עכשיו, מה התוכנית הגדולה, מה נעשה? וכיוון שהוא עטה שאלתי אותו, אתה תתפשט? תקום ממקומך, תשנה מהירות? תגביר אותה? תצא איתי מהחלון? נעוף אל העולם, נעוף אל הרוח…

והוא ענה, האמת, לא חשבתי מה יקרה אחרי שתבואי, רציתי שתבואי, אני לא יודע. מה נהוג אצלכם? לא נהוג אצלכם לא לבוא בכלל?

את כבר יכולה ללכת, אמר ופתח את המלבן הגדול (שאתם קוראים לו חלון).

3.

סִיסְק'ה הוּא אָמַר לִי

סִיסְק'ה אַתְּ תָּמִיד סוֹבֶבֶת סִיסְק'ה אַתְּ הוֹלֶכֶת וְחוֹזֶרֶת סִיסְק'ה

סִיסְק'ה הוּא אָמַר לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים הָיִיתִי בַּחֶרְמוֹן, עִם סִיטָה[2] הָיִיתִי

הַאִם אַתְּ מַכִּירָה אֶת סִיטָה, צִפּוֹר נֶחְמֶדֶת סִיטָה, נְסִיכָה סִיטָה, יָפָה,

הוֹלֶכֶת עַל עֵצִים סִיטָה, מְהַלֶּכֶת עַל גְּזָעִים, לֹא רָאִית דָּבָר כָּזֶה סִיסְק'ה

מְמֻקֶּדֶת הִיא סִיסְק'ה, הוֹלֶכֶת, עַל גֶּזַע שֶׁל עֵץ הִיא הוֹלֶכֶת כְּאִלּוּ הָיָה מְאֻזָּן

לֹא מְקַפֶּצֶת סִיסְק'ה, לֹא נוֹפֶלֶת, בְּלִי לְהָנִיד כָּנָף הִיא עוֹשָׂה זֹאת,

רַק אֶת רַגְלֶיהָ, עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עַל גֶּזַע

כְּאִלּוּ הָיָה רִצְפָּה

אֲבָל לָעוּף הִיא עָפָה בִּמְאֻזָּן סִיסְק'ה

לֹא, סִיסְק'ה אַתְּ כְּלָל לֹא יְכוֹלָה לְדַמְיֵן דָּבָר כָּזֶה. לָלֶכֶת, לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת, מְאֻנָּךְ כְּמוֹ מְאֻזָּן

סִיסְק'ה תַּקְשִׁיבִי אַתְּ לֹא תַּאֲמִינִי אֲבָל בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר פָּגַשְׁתִּי אֶת סִיטָה בְּמָקוֹם אַחֵר, בִּלְתִּי צָפוּי

פָּגַשְׁתִּי אֶת סִיטָה לְיַד תֵּל אָבִיב, בִּמְקְרֶה פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ, אֲנִי רַק עָבַרְתִּי

לֹא תַּאֲמִינִי סִיסְק'ה, מָה עוֹשָׂה סִיטָה לְיַד תֵּל אָבִיב, בַּשָּׂדֶה, עֵצִים אֵין שָׁם

מִשְׁכָּנָהּ בַּחֶרְמוֹן סִיטָה, בַּצָּפוֹן, בִּקְרִירוּת, בָּהָר, בַּיַּעַר,

עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עַל גְּזָעִים

לֹא תַּאֲמִינִי סִיסְק'ה, בְּתֵל אָבִיב פָּגַשְׁתִּי אֶת סִיטָה, מִי בִּכְלַל דִּמְיֵן לִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ שָׂם,

הִתְבַּלְבַּלְתִּי, שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבִי סִיסְק'ה, הִתְבַּלְבַּלְתִּי, נְסִיכָה הִיא סִיטָה

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ סִיסְק'ה אֲבָל סִיטָה בְּתֵל אָבִיב, מִי הָיָה מַאֲמִין

לֹא זִהִיתִי אוֹתָהּ, בַּתְּחִלָּה, חָשַׁבְתִּי אוּלַי עַלְוִית,[3] מַבָּט מְצֹעָף הָיָה לָהּ סִיסְק'ה, גַּבָּה מְצֻיֶּרֶת

בַּשָּׂדֶה הִיא הָיְתָה סִיטָה, כְּמוֹ סִתְרִיָּה[4] עַל שִׂיחִים מְקַפֶּצֶת

נִגַּשְׁתִּי אֵלֶיהָ סִיסְק'ה, הִיא שָׂמְחָה לִפְגֹּשׁ אוֹתִי סִיטָה, נוֹקֶרֶת בְּשִׂיחַ אֲבָל עַל גֶּזַע לֹא טִפְּסָה

אָמַרְתִּי לָהּ סִיטָה מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן זֶה לֹא הַחֶרְמוֹן אֲנַחְנוּ לְיַד תֵּל אָבִיב

סִיטָה קִפְּצָה לֹא טִפְּסָה לֹא אֲנָכִית וְלֹא מְאֻזֶּנֶת, גֶּזַע אֵין לִרְשׁוּתָהּ

הִמְשִׁיכָה מְקַפֶּצֶת סִיסְק'ה,

וַאֲנִי מְדַבֵּר אִתָּהּ אוֹמֵר לָהּ סִיטָה זוֹכֶרֶת יָמִים עָבָרוּ, הַחֶרְמוֹן, הַטּוֹב, הַמַּעְתִּיר

וְסִיטָה זוֹכֶרֶת אוּלַי קוֹפֶצֶת

סִיסְק'ה כַּמָּה כָּאַב אֲנִי אוֹמֵר לָךְ סִיסְק'ה

יָפָה סִיטָה, הַחֲלוּדָה שֶׁלָּהּ צִפּוֹר עַד

סִיסְק'ה הוּא אָמַר לִי אַתְּ הָרוּחַ, אֲבָל סִיטָה עַל גֶּזַע הוֹלֶכֶת

דַּמְיְנִי אֲדָמָה

וְעַכְשָׁו דַּמְיְנִי גֶּזַע עֵץ

בִּשְׁבִילָהּ זֶה הַיְנוּ הָךְ

סִיסְק'ה אַתְּ תָּמִיד סוֹבֶבֶת, אַתְּ תָּמִיד חוֹזֶרֶת, אֲבָל הִיא סִיטָה, הִיא בְּאֵזוֹר אֶחָד,

מַקְסִימוּם עוֹד אֶחָד שְׁנַיִם תַּתֵּי־אֲזוֹרִים.

לְיַד תֵּל אָבִיב הוּא אָמַר לִי סִיסְק'ה אֶת זֶה לֹא צָפִיתִי סִיסְק'ה

פַּח הִיא טָמְנָה לִי, מַלְכֹּדֶת, אוֹ אוּלַי אֲנִי לָהּ

סִיסְק'ה, לְיַד תֵּל אָבִיב! אַתְּ תָּמִיד סוֹבֶבֶת

אֲבָל הִיא

יֵשׁ לָהּ מָקוֹם, יֵשׁ לָהּ כִּוּוּן, יֵשׁ לָהּ אֵזוֹר

יֵשׁ לָהּ צוּרַת הִתְקַדְּמוּת,

אֲבָל אַתְּ סִיסְק'ה

אַתְּ תָּמִיד, הִיא, אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָדַעַת סִיסְק'ה, הַטֶּבַע, צוּרַת הִתְקַדְּמוּת,

כָּאן אַתְּ שָׂם וּפֹה,

אֲבָל סִיטָה רַק שָׁם הִיא סִיסְק'ה אֲבָל לֹא שָׁם וּפֹה וּפִתְאוֹם,

לְיַד תֵּל אָבִיב סִיסְק'ה, כָּךְ הוּא אָמַר לִי

סִיטָה בִּמְאֻנָּךְ הוֹלֶכֶת וְאַתְּ, סִיסְק'ה

אַתְּ תָּמִיד חוֹזֶרֶת

[1] סיס – ציפור נודדת שחיה בתעופה תמידית ומהירה מאוד, תוך כדי אכילת חרקים, שינה, הזדווגות, איסוף חומרים לבניית קן, משחק ונדידה. עוצרת רק בעת שהות בקן, שנבנה תמיד באותו המקום. הסיס מונוגמי, ושני המינים שותפים בדגירה ובדאגה לצאצאים. סיסי החומות מגיעים לתל אביב באמצע פברואר ועוזבים ביוני.

[2] סיטה – ציפור שיר בגודל של דרור. גבה וראשה אפורים, בטנה לבנה ואדמדמה, ופס עין שחור מפריד בין הלבן לאפור. הסיטה מחבבת נוף הררי וסלעי עם עצים פזורים. בעזרת רגלים חזקות וטפרים ארוכים היא נעה על גזע עץ בצורה אנכית, מעלה ומטה מבלי להסתייע בנוצות הזנב למשען. דיירת קבע בחרמון.

[3] עלווית – ציפור שיר זעירה, קפצנית, חיה בתוך שיחים, צבעה אפור, בטנה בהירה, פס לבן משוח מעל עינה.

[4] סתרי – ציפור שיר אפרורית למדי, מסתתרת בין שיחים צפופים או על העשב והאדמה. הסתרי מונוגמי והזכר מתמיד בחיזור אחר נקבות בקיץ ובטיפול בצאצאים.

שתפו אותי

2 Responses

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *