כשעזבתי את הקבוצה הרגשתי חזק. במשך כמה חודשים בחורף לונדוני האנשים הזרים האלה היו יעד. חזרתי אליהם כל שבוע כדי לדבר על בושה גדולה: האנשים שאהבנו ניסו להרוס אותנו בצורה שיטתית.
מהמרים הם חיות טרף מיוחדות. הם מתחילים במי שקרוב אליהם. אם הם רוששו אותך ונעמדת על הרגליים ואתה עדיין בקשר איתם, הם ינסו להפיל אותך שוב. אם אתה עדיין לא קרוב אליהם אבל הם מזהים בך חולשה, הם יתקרבו אליך. עכשיו, הם לא אוכלים לך את החסכונות מייד: קודם הם מרככים אותך. גורמים לך להיפתח אליהם. נפתחים אליך. אחרי כמה חודשים הם יציינו שיש להם משבר. הם כנראה יעשו זאת כי הם החליטו שאתה מסוג האנשים שירצו לעזור. ואם הם החליטו, אלה עם החושים שלהם, כנראה שהם צודקים. כנראה שאתה הולך להיות קורבן שלהם.
האישה בת השישים שהגיעה לכל המפגשים הייתה נשואה למהמר. בעלה הראשון היה אלכוהוליסט. גם אבא שלה היה. היא אמרה שהיא יודעת שהגברים בחייה מנצלים אותה. היא אמרה את זה כמו מישהי שמצהירה שהיא לא אוהבת ללכת לתיאטרון; מה תעשו לי? אבל לא קניתי את זה שהיא שלמה עם עצמה. למה היא באה למפגשים כל שבוע?
אולי זה לא הוגן לרמוז שהאלכוהוליסט דומה למהמר. המהמרים הם הבראהמינים של המכורים: הכי חכמים, הכי דיסקרטיים, הכי מניפולטיביים. זה לא חורים של מזרק על הזרוע; צריך לחפש את הסימנים. בספרות המקצועית יש צ'ק ליסט: האם אתה מחביא כסף מאדם אהוב בחייך כדי שתוכל לשלם חשבונות? האם את מחפשת כסף בכיסים, במגירות, בתצהירי חשבון הבנק של בן זוגך? האם אתה תר אחר כרטיסי לוטו של זוגתך ברכב, בבית, מתחת למזרן? המהמר גורם לך לעשות דברים שאתה לא רוצה לדבר עליהם. הוא מייצר לך רשימה של בושות.
הקבוצה היא קבוצה של אוהבי מכורים. היא נפגשת במסגרת התארגנות בין־לאומית שנקראת Gam Anon. בפעם הראשונה שהגעתי למרתף הכנסייה במרכז לונדון, שבה נפגשת הקבוצה, נכנסתי למפגש של Gamblers Anonymous. הנחתי ש־Gam Anon זה הקיצור. שאלתי אותם אם זה המפגש של בני המשפחה של המהמרים. אחד מהם, האחראי על המפגש באותו שבוע, הזכיר לי את אבא שלי. הוא אמר לי בנימוס שהמפגש של Gam Anon, הארגון של אוהבי המהמרים, מתקיים בחדר השני. Gamblers Anonymous, שבחדרם הייתי, הם הם המהמרים.
שעה אחרי זה אותו הגבר נכנס לשאול איך אנחנו רוצים את התה. זאת משום שהקבוצות עושות הפסקה מסונכרנת באמצע, ומי שמוביל את המפגש של המהמרים מכין תה לקבוצה של אוהבי המהמרים.
הייתה אישה חרדית שחזרה לקבוצה מדי פעם, כשהיא לא יכלה לעמוד בכעס שלה לבדה. בכל פעם שדיברה, אפילו שרוב הקבוצה הכירה אותה, היא חזרה על זה שבעלה רוקן את החסכונות לבר מצווה של הילד הקטן. הבעל היה משקיע במקצועו, אבל הוא לא שיחק בכסף של הלקוחות שלו. הוא התחיל במשפחה שלו, בקורבנות שיתקשו להתעמת איתו. בשקט, הוא התחיל להמר עם הכסף שהם חסכו לילדים. לבסוף, את החשבון של בר המצווה הוא לגמרי תפר. האישה החרדית דיברה במרירות גם על הרב שלהם. הרב הטיף לה שהיא צריכה להיות סבלנית ולהישאר לצידו. מרוב סבלנות, היא אמרה, אני והילדים נישאר חסרי בית.
קורבנות הימורים חיים בהכחשה מודעת: אנחנו שמים לב בדאגה להתנהגות של האדם שקרוב אלינו. זה לא הגיוני שהוא עוד פעם צריך כסף. זה כמו ילד שאומר לך שהוא רוצה עוד פיתה עם שוקולד, רק בלי החן. אבל לרובנו קשה להסתכל לאדם אהוב בעיניים ולהגיד לו שהוא שקרן. במקום לאפשר לך להתעמת איתו, המהמר מקבע בך את ההבנה שתצטרך לטפל בו.
חזרתי לארץ אחרי שביליתי כמה שנים בארצות הברית. זה היה לפני לונדון, לפני Gam Anon. אבא שלי מעולם לא למד איך להתקשר אליי כשהייתי סטודנט בארצות הברית, אבל כשחייתי בארץ ניסיתי להיות איתו, להכיר אותו. הלכנו לאכול בתל אביב פעם בשבוע. הוא שילם. הייתה שתיקה כמעט כל הארוחה. ניסיתי לשאול אותו על היום שלו, הוא ענה "מה כבר יכול להיות". כך היה כל שבוע. חשבתי שאני עושה משהו טוב עבורו. לפעמים הייתי נוסע במונית שלו, והוא היה אומר בטלפון דברים כמו "שים לי שני משושים". אמרתי לאחיות שלי שהוא מהמר בטלפון על ידי. שתיים מהן ממש הופתעו: אחרי כל מה שעברנו, איך הוא מעז?
אחיות זה דם, אין דבר יותר קבוע מזה בחיים, אבל זה כבד לדבר על אבא מהמר כל הזמן. הכוח של הקבוצה הוא שהיא מאפשרת לחברים שלה לחזור ולהיאסף ולדבר על האהבה שלהם למכורים. במשפחה, כשמישהו חולק איתך את הסבל שלו, אתה מרגיש את הכאב, המצוקה שלו מציקה לך. בין זרים, פחות. היה בקבוצה גבר בריטי מבוגר שהיה מאוהב במהגר רומני שהיה צעיר ממנו בשלושים שנה בערך. הרומני היה מבקש מהבריטי כסף, נעלם, וחוזר עם חבורות ממכות שחטף מהנושים שלו. התנהגות שהכרתי. יום אחד הרומני הדו־מיני ירצה ילדים ויתחתן עם אישה, אמר הבריטי. אני רוצה שיזכור שהייתי טוב אליו, ושייתן לי להיות חלק מהחיים של המשפחה שלו. "כמו דוד", הוא אמר. אם הייתי קרוב משפחה של הבן אדם הזה, הייתי עושה לו אינטרוונשן, מתקשר לחברים, מנסה לפקוח לו את העיניים. אבל הכוח של הקבוצה הוא שבן אדם כמוהו יכול לחזור אליה ולהגיד את מה שיש לו להגיד ואף אחד לא יחשוב להגיד לו, "תעזוב את הבחור הצעיר ותגמור את הסבל הזה." הקבוצה מצפה שתחזור אליה. היא מניחה שלא תעזוב את המהמר בחיים שלך. היא מוכנה לקבל את זה.
כשמתערבים למישהו בבעיות, עושים את זה מתוך אהבה. מקשיבים לו. מנסים לדבר איתו. אולי עוזרים לו בצורה חומרית, אם ידנו משגת. אבל מהמרים מסדרים את העולם שלהם כך שהדבר היחידי שהם מוכנים לקבל זה כסף. בשביל אבא שלי, מי שלא הסכים לתת לו כסף היה חרא או הומו, זונה או מכשפה. הוא היה חייב כסף להרבה נושים, ולכן ביקש כסף מאנשים, ובכסף הזה היה מהמר כדי לנסות להגדיל אותו. עם הזמן, פחות ופחות אנשים היו מוכנים להשקיע בהישרדות שלו. בסוף, נשארה רק אימא שלי.
אם שתיים מהאחיות שלי היו מופתעות שאבא שלי הימר בטלפון לידי, אימא שלי הייתה מופתעת בכל פעם שהזכרתי את העובדה שהוא מהמר. "אתה באמת חושב שהוא מהמר?" היא כמעט צעקה. זה לא שהיא הייתה מופתעת מהיותו מהמר. היא ידעה את זה מגיל צעיר. היא הופתעה שגם מישהו אחר רואה את זה. היא חיה כל כך הרבה זמן עם ההכחשה, שהיא הניחה שכולם מאמינים לו. היא התרגשה כשהבינה שעוד אנשים יכולים לראות את האמת.
המהמר נשאב לתוך שגרה של שקרים ושתיקה, וקופץ על כל מי שמנסה להוציא אותו ממנה. אין לו מה להגיד בשיחה. אין לו מה לשאול. אם אתה מרשה לעצמך להקשיב לשתיקה שלו, אתה מגלה את חוסר העניין שלו בך. המהמר סובל מכל מה שלא קשור להתמכרות שלו. אתה מרחם על האדם שסובל, שמאמלל אותך. אתה לא רוצה לראות אותו. אתה מרגיש זוועה כשאתה משאיר אותו לבד. זאת שריטה מאוד מסוימת.
התגלית שיש אחרים כמוך מביאה להקלה עצומה. אולם, החיים הם כאלה שהתובנה שיש עוד כמונו רחוקה מאיתנו בצורה בלתי סבירה. אל הפגישה הראשונה שלי ב־Gam Anon הגעתי כיומיים אחרי פרידה. יצאתי חצי שנה עם בחור קנדי יפהפה – משקיע בין־לאומי עם עיניים כחולות הורסות, רזה־שרירי שלבש חליפות, שיער בלונדיני מלוכלך שהתכנס לבלורית ללא מאמץ – ובאמצע החורף הוא שלח לי הודעה שהוא רוצה להיפגש לקפה. הוא אמר לי שההחלטה שלו לשנה החדשה היא התחלות חדשות, אז הוא מסיים את זה. הייתי מאוהב, זה גמר אותי: איך פתאום הוא נהיה כל כך פורמלי, כל כך קר? נרדמתי לשעה בלילה, ואז קמתי והתהלכתי בדירה עד שכאבו לי הרגליים. דיברתי עם אחותי, זאת שלא מופתעת משום דבר שאבא שלי עושה. היא אמרה לי, "אתה צריך את הקבוצה. מטפל לא יעזור."
אחותי למדה עבודה סוציאלית, והעבודה הראשונה שלה הייתה מטפלת קבוצתית של מכורים בכלא במרכז. בשנה הראשונה שלה בשירות בתי הסוהר היא ראתה את כל ההתנהגויות שאנחנו ראינו אצל אבא שלי, והבינה שהוא אף פעם לא יבקש עזרה. היא למדה את השבט שלו. המהמרים שותקים יותר מהמכורים לסמים, לא משתתפים במעגלי השיחה, גורמים לך להרגיש לא בנוח. במהלך השנה הזו היא התעמתה איתו, וכשהכחיש שהוא אי פעם הימר, היא ניתקה איתו קשר. מאז אותה שנה, היא אמרה לי ללכת לטיפול קבוצתי, להגיד כל שבוע את תפילת השלווה:
"אלי, תן לנו את השלווה לקבל את הדברים שאיננו יכולים לקבל, את האומץ לשנות את הדברים שכן ואת התבונה להבחין ביניהם."
תפילת השלווה עוד מילא. תחשבו מה זה, אתה מרגיש נטוש, שבור, קר לך, ואתה קורא את המשפטים הבאים: "לפעמים ההורה שלי היה מבקש ממני כסף. ידעתי שלא אקבל אותו שוב", או "אבא שלי אף פעם לא הגיע לאירועים של בית הספר. אפילו לא כשזכיתי במשהו. אף פעם לא ידענו איפה הוא נמצא." התייפחתי בפעם הראשונה שקראתי חוברת של Gam Anon. ערב השנה החדשה. הבחור הקנדי אמר שזה הזמן להתחלות חדשות. זה גם ערב שאנשים מבלים עם המשפחות שלהם. הגענו רק אני וגבר בריטי ממוצא איטלקי. הבן שלו שיקר לו במשך שנה שהוא משלם שכר לימוד, אבל הימר את כל הכסף. הוא נתן לי לבכות בזמן שקראנו יחד מהחוברת, ששמה "המשחקים שמכורים להימורים ואנחנו משחקים (מהדורה שנייה)". ואז הוא סיפר לי על החיים עם הבן שלו. הוא אהב אותו. הוא נתן לו לחזור הביתה.
האסימון נפל לאימא שלי כשהיא הבינה שזה עניין של חיים ומוות. היא הייתה חולת סרטן בת חמישים. היא העדיפה שאחת האחיות המופתעות תסיע אותה לטיפולים, אבל לא תמיד הן יכלו. כשאבא שלי היה מחזיר אותה מההקרנות, הוא היה מיילל לה שהיא חייבת למשכן את הבית. היא משכנה, נתנה לו את הכסף, והעיפה אותו מהבית. אבל לקח לה הרבה שנים לעבור הלאה. היא חיכתה שיחזיר לה את הכסף. שיהיה בן אדם. היא לא רצתה להזדקן לבד.
אחרי כמה חודשים של מפגשים קבוצתיים, עזבתי את לונדון. ביקרתי בארץ. ראיתי איך אבא שלי מוציא מאחותי, אחת מהשתיים המופתעות, חמש מאות שקל בזמן שהיא מתמודדת עם גירושים. בשביל מהמרים, אהבה זה כשאתה נותן להם כסף. בשביל אוהבי מהמרים, אהבה זה לתת למהמרים לפגוע בהם שוב. נתתי לו חמש מאות שקל, והודעתי לו שאני מפסיק את הקשר איתו. אחרי שנה הוא התחיל להיות דמנטי. המשטרה הייתה מתקשרת לאימא שלי פעם בכמה חודשים כי הם מצאו אותו הולך לבד על הכביש המהיר.
אימא שלי חלתה בסרטן בשנית, ומתה. סעדנו אותה בבית שהיא כמעט איבדה לחובות ההימורים של אבי. הוא מזדקן לבד. אנשים זרים מטפלים בו. הייתי רוצה לחזור לקבוצה ולדבר על איך זה לנטוש הורה ולהצדיק את זה לעצמך. הייתי שומע על הרגשות שהמהמרים חוללו בחברי הקבוצה באותו השבוע, ואז היינו קוראים יחד כמה משפטים. ואולי זה היה עוזר.