אנחנו נוטים לחשוב שארון הוא מקום בטוח – הפריטים האישיים ביותר שלנו חבויים בו, והוא נוסך בנו תחושת פרטיות וביטחון, שיד אדם אחר לא תפתח אותו, לא תחטט ולא תוציא משם דברים ללא רשות.
ארון הוא גם מראה של בעליו, הוא משקף את אישיותו ואת אורח חייו.
אך הוא מגן רעוע, ולא מעט משמש גם מקור לתסכולים ולהיעדר שביעות רצון.
שבע־עשרה פעמים בחיי עברתי דירה, והארון היה הקשה ביותר לפריקה ואריזה. החיים שלי, שהתגלמו בחפצים שנאגרו בו, הוצאו, נארזו והתפרקו בידי זרים. מה שנראה לי חיוני הפך בן רגע לאוסף של פריטים חסרי הקשר שנדחסו לקופסאות אקראיות, איבדו את משמעותם המקורית – והוגדרו כזבל.
"מסתור" היא סדרת פסלים מיניאטוריים – ארונות זעירים הבנויים מחלקי מתכת ממוחזרים, שאריות פח וקליפות של עץ קקטוס. חומרי הגלם, שבעברם היו "שאריות", מתגבשים לכדי צורה חדשה, שלמה בדרכה, אך לא מושלמת. תהליך היצירה נותר חשוף – ההלחמות לא מוחלקות, התפרים גלויים – כמו תזכורת לכך שגם במה שנתפס כפסולת מסתתרים חיים שלמים.
