שְׁלוֹשִׁים וּשְׁלוֹשָׁה מִילִימֶטְרִים | איילת בטיסט

בְּפָנִים מֻצְנָעוֹת תַּחַת מַסֵּכָה
וּמִפְשָׂעָה גְּלוּיָה, וַחֲשׂוּפָה
לִרְוָחָה רְפוּאִית,
כַּפּוֹת יָדַי מַרְגִּיעוֹת אֶת הָרֶחֶם
שֶׁלִּי
דֶּרֶךְ עוֹר שֶׁמְּתַוֵּךְ
בֵּין קְצוֹתַי
וּבְתוֹכִי אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לוֹ:

״זוֹ רַק בְּדִיקָה.
זֶה כְּדֵי לִרְאוֹת שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר״,
וְכִמְעַט מְחַפֶּשֶׂת תַּחְלִיף
שֶׁמַּתְאִים לִרְחָמִים, לַהַבְטָחָה:
״אֶקְנֶה לְךָ גְּלִידָה כְּשֶׁנֵּצֵא מִכָּאן״.

אֶת מִמְצָאָיו הָרוֹפֵא מְדַוֵּחַ לָאָחוֹת שֶׁמֵּעֵבֶר לַוִּילוֹן. הוּא מַכְרִיז:
״רֶחֶם״.
״רֹחַב שְׁלוֹשִׁים וּשְׁלוֹשָׁה מִילִימֵטֶר״.
״אֹרֶךְ שְׁלוֹשִׁים וְשִׁבְעָה״.
וּמוֹסִיף:
״מְצֻיָּן״.
״מְצֻיָּן״.

בְּקָצִי שֶׁמִּתַּחַת לַמַּסֵּכָה
אֲנִי מְחַיֶּכֶת
וּמַחְנִיקָה צִחְקוּק.
קָצִי הַשֵּׁנִי שׁוֹתֵק.