נועה אשל־ביאלר
אני רואה את השוליים כחלק ממערך שלם שיש לקחת אותו בחשבון גם כשההתעסקות היא רק בשוליים. המערך כולל שני חלקים די צפויים, והם: הזרם המרכזי (המיינסטרים) והשוליים. בזרם המרכזי נמצא כל מה שמקובל (או אפילו מפואר) מבחינה חברתית ותרבותית. כך במוזיקה, בספרות, בטלוויזיה, באופנה וכדומה. למשל, שירים מולחנים הנוגעים בנושאים פופולריים מבחינה חברתית־תרבותית, בעלי מנגינה פשוטה וגנרית וקול זמרה ערב – יתקבלו בקלות גדולה יותר על ידי ההמון. לא בכדי הם יוגדרו ״קלים להזדהות״, שהרי הם מותאמים ל״מקובל״.
היצירה בשוליים לעומת זאת מבקשת את החריג, נושקת לקצוות. המילים מבקשות לעסוק גם ב״לא מקובל״, ב״לא מדובר״; המנגינה הפשוטה רוצה לצאת מאיזון, בין אם לעבור לדיסטורשן ובין אם לברוח מהסולם; הקול הערב מבקש להיות מחוספס או שבור או פלצט. וככל שסוטים מהזרם המרכזי, כך קשה לגעת בכל הלבבות ולמצוא קהל של אמת. עם זאת, בהיות השוליים כאלה – דומים לעיתים למרחב פעולה במחשכים – הם מספקים ליצירה אקלים מצוין להתפתח, להשתכלל ולהיבנות הלאה אל הדורות הבאים. אקלים זה לא קיים במרחב הפעולה של המיינסטרים – הדגש בו הוא על פורמטים מקובלים. אולם עדיין, בסופו של דבר, כמו חילוף עונות אנו רואים כיצד אופנות משתנות, ומה שפעם היה שוליים היום שט בעוז מחודש בזרם המרכזי.
אני מאמין שהתנועה הזו נוצרת מתוך דיאלוג שקיים בין המיינסטרים לשוליים, כי אף אחד לא באמת מבקש לעצמו את השוליים. ודאי לא את השוליים במלואם, שהרי משמעותם חוסר התייחסות מוחלט(כך לעיתים קרובות) מקהל, וזה ההפך ממשמעותה הבסיסית ביותר של היצירה – לפעול בין בני אדם. אני מאמין שהנוכחות בשוליים היא תולדה של צירוף נסיבות, והמשך הפעולה בתוכם הוא הניסיון העיקש של היוצר או היוצרת להגיע לזרם המרכזי, מתוך אמונה כנה שהנוכחות שם היא הטבעית והנכונה. לצערי, יוצרים רבים לא מכירים בהיותם בשוליים (לפחות לא באופן מודע) וכהתרסה זונחים את הדיאלוג, סוטים עוד יותר מהנתיב ומכוונים לשוליים במלואם. אני סבור שהכרה בשוליים היא השלב הראשון בפריצתם. ברגע שהיוצרת תדע, לאור הדיאלוג הממושך, לעמוד על ההבדלים שבינה לבין מה שבזרם המרכזי, היא תוכל למצוא את האיזון הנכון בין יצירת השוליים שלה לבין המקובל במיינסטרים. והאיזון הזה שבין מוכר לזר, רגיל וחריג, איזון שדובר עליו כה רבות לאורך ההיסטוריה, הוא־הוא האמצעי עבור היוצר להגשים את האומנות שלו – להעביר את האמת שלו לאנשים אחרים ושתהיה לכך השפעה עליהם.
זו החשיבות של שוליים עבורי: מרחב שבו האומנות מתפתחת ומשתכללת, ובה בעת מקום שגם צריך לדעת להתחמק ממנו.
