ריאיון שערכה נגה באר
בחרתי להתייחס למושג "שוליים" מההיבט התרבותי.
השוליים בעיניי הם האזור או האוכלוסייה שכפופים פחות למה שנקרא "רוח הזמן" או האופנה.
ולשאלה השנייה: מהי החשיבות של השוליים בעיניך? אני עונה:
כשמדובר בעולם התרבות, השוליים הם האזור המעניין והמסקרן, שכן דווקא בגלל שהם פחות מושפעים מרוח הזמן ומהאופנות, הפרט בשוליים קשוב יותר לעצמו וגם לזולת שגם הוא לא נגוע באופנה.
דרכה של האופנה, בדומה לכל מחלה אחרת, היא להתפשט יותר באזורים צפופים, דהיינו במרכז. ואילו בשוליים, כוחה נחלש.
וכעת כמה הרהורים שקשורים לנושא.
א. תקשורת לסוגיה
ככל שהטכנולוגיה מתקדמת השוליים מתקרבים יותר למרכז וההשפעה המזיקה של רוח הזמן והאופנה מגיעה לשוליים ביתר קלות.
ב. הגודל והכמות
קחו למשל את תחום המקצוע או העיסוק:
באוכלוסייה גדולה יכולים לצמוח בשוליים מקצועות נדירים.
אני מניח שבארצות הברית אם מישהו רוצה לעסוק דווקא בעיצוב רגלי פסנתרים מצדפים, תימצא לו פרנסה.
בארץ קטנה לא יהיה מקום למקצוע כזה.
עד כמה מקצועות אזוטריים כאלה יש להם השפעה על גיוון של כלל האוכלוסייה ומה משתמע מזה בהיבט התרבותי, אני משאיר לכל אחד מכם להחליט.
המסקנה היא שלא כל "שוליים" דומים אלו לאלו.
ג. השאיפה להיות כמו המרכז
בספר "התיבה המזמרת" מכונסים שירים קלים והומוריסטיים שכתב נתן אלתרמן, וביניהם "מעשה בפ"א סופית" ו"מעשה בחיריק קטן".
השירים האלה לא נועדו לילדים דווקא, אבל אני בחרתי לעשות מהם ספרים לילדים.
הספר "מעשה בפ"א סופית" עוסק פחות ב"שוליים" ויותר ב"דחוי", או ביוצא הדופן.
האותיות מזלזלות בפ"א הסופית וזו נעלמת מהאלף־בית.
וכך יש תוהו ובוהו בעולם.
ואילו השיר "מעשה בחיריק קטן", שגם אותו הפכתי לספר ילדים, מספר על החיריק הקטן, ממש נציג של השוליים, או כפי שאלתרמן מתאר אותו:
"מעשה שהיה
בחיריק קטן
שזכֹה לא זכה לעמוד כחתן
בראשי אותיות, לעטרן ולקשטן,
כי שֹמוהו תמיד, מעשה שטן,
רק בתחתיתן."
וכאן מספר אלתרמן דווקא על הנחישות והשאפתנות של החיריק, עוד תכונה שמציינת חלק מהשוליים. תכונה שאנחנו מכירים מתחומים שונים, בעיקר בתחומי הפוליטיקה והכלכלה.
