קֶרֶן אוֹר חֲמַקְמַקָּה מוֹצֵאת אֶת דַּרְכָּהּ
בֵּין שְׁלַבֵּי תְּרִיס הָעֵץ הַמּוּגָף.
יָבוֹא יוֹם וְאַנִּיחַ אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי
כְּמוֹ גּוּפָתָהּ שֶׁל אִמָּא, כְּפִי שֶׁהָיְתָה
מֻנַּחַת, שְׁלֵמָה.
עוֹד גּוּף, עוֹד בָּשָׂר חֲסַר
תּוֹעֶלֶת מְצֻמַּק אֵיבָרִים.
יַעַטְפוּ אֶת גּוּפָתִי בְּתַכְרִיכִים לְבָנִים.
אַתֶּן מְזַהוֹת?
יִשְׁאֲלוּ אֶת בְּנוֹתַי,
– כֵּן,
זוֹ אִמָּא.
אֲנִי כְּבָר לֹא כּוֹתֶבֶת שִׁירָה,
אֲנִי מְדַבֶּרֶת.
מִלִּים נֶאֱגָדוֹת, מִלָּה וְעוֹד מִלָּה,
שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה.
דַּבּוּר שָׁחֹר מִתְדַּפֵּק עַל זְגוּגִית הַחַלּוֹן
מִתְנוֹעֵעַ בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט, זָז
בְּתוֹךְ כִּתְמֵי אוֹר חַסְרֵי מְנוּחָה.
גַּם הֶעָלִים אֵינָם פּוֹסְקִים מִתְּנוּעָה
נְטוּלַת מַטָּרָה.
אִשָּׁה מוֹלִידָה אִשָּׁה הַמּוֹלִידָה אִשָּׁה,
אֵם בַּת, אֵם בַּת, חַיִּים מִתְהַוִּים בְּתוֹכָן.
אֲנִי שׁוֹאֶפֶת אֶת הַשִּׁגָּעוֹן הַנִּרְקָם בְּאֵיבָרַי,
רֵיחַ אִבּוּד דַּעַת מְחַלְחֵל בַּדָּם
בְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה,
אֲנִי גּוֹמַעַת אֶת רֵיחַ הָאֵין סוֹף בְּגַלֵּי הַיָּם
הַנִּשְׁבָּרִים אֶל חוֹף שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּירָה.
הָיוּ שָׁנִים שֶׁבָּהֶן הִרְגַּשְׁתִּי מַמָּשׁוּת.
מָוֶת נִסְפָּג בָּאֵיבָרִים.
חוּטֵי אֲבַדּוֹן שְׁזוּרִים בְּתוֹךְ מְצִיאוּת
הַנִּדּוֹנָה לִכְלָיָה כְּבָר בְּהִוָּצְרוּתָהּ.
שָׁנִים חוֹלְפוֹת עַל פִּי קֶצֶב שֶׁל שְׁעוֹן הַזְּמַן.
מוּצָקוּת הַבָּשָׂר מַעֲנִיקָה אַשְׁלָיָה שֶׁל עֵץ
חָזָק, נָטוּעַ, שּׁוּם רוּחַ לֹא תַּפִּיל.