הספרות כאבסורד | דבר העורכים

למה ספרות? למה עכשיו? השאלות הללו כבר לא ניתזות בארס מזוויות פה משוננות כמו סכין. הן לא נשאלות עוד בביטול שבע-הרצון של כל אותם חסידים של השוק החופשי ונאמני חוק הג'ונגל הכלכלי; הן לא נשאלות על ידי אינטלקטואלים נפוחים מחשיבות עצמית, או על ידי מתבגרים נבובי עיניים שמסך הטלפון שלהם איכל זה מכבר כל זכר […]

נונסנס שואה | נתנאל נדב

פִּחְצַדְתִּי, לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה. הֵם צִעַצְקוּ מִכָּל פִּנָּה, טִפְּסוּ עַל הַשְּׁרַבְטוֹנוֹת, זָרְקוּ קִירְמוֹדִים. תְּחִלָּה זֶה הָיָה נִרְאֶה כְּמוֹ עוֹד הִתְעַרְדְּנוּת חְלוֹמְטָקִית, אֲבָל מַהֵר מְאוֹד הֵבַנְתִּי שֶׁזַּרְטוֹנוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְשַׁרְקֵד  כָּאֵלֶּה פִּרְצוּלִים. זֶה הָיָה שׁוֹנֶה. זֶה הָיָה מְשַׁנְּקֵץ. כְּאִלּוּ כָּל הַקִּרְמוֹדִים שֶׁל צְבָא הָאֶסְרֵס הִתְאַחֲדוּ יַחַד לְשַׁפְצֵּץ אֶת הַמַּרְטִלּוֹת. הִכְנַסְתִּי אֶת הָרֹאשׁ […]

נולדתי אחרי המהפכה | ניר סופר-דודק

נולדתי אחרי המהפכה ניר סופר-דודק  נולדתי אחרי המהפכה. אחרי שאחרונת זעקות הנשים הפכה ליפחה חלושה. הלהבות לחשו בבניינים ההרוסים. לא נותר אדם עומד שיוכל לכבות אותן, ולכן הן כרסמו בית אחר בית בשלווה מרגיזה של מנצח שאין לו מתחרים. כל הגברים נעלמו מהכפרים. מדי פעם היו צצים לומר שלום בדמות עצם שהזדקרה מגבעה, אבל לא […]

מתוך עיון בסימני המים | נתי קורן

את "ראשו האבוד של דמאשנו מונטירו" מצאתי אחר צהריים אחד, על ספסל סמוך לגינה ציבורית. סקירה ראשונית העלתה שמצבו אינו שפיר. הפיקוס המתנשא הספיק כבר ליידות בו את פריו הבאוש. אולי חיווה בכך את דעתו על אותו תוצר מעובד שהופק מבני מינו ואולי ביקש למזוג בסיפור משהו מניחוחו החריף. מחיתי מעליו את עיסת הפרי, וטמנתי […]

תשמישים | רות חוף

תשמישים – הוראות שימושיות ולא שימושיות לחפצים   נוצה הוראות שימוש ·       להסתכל במגדיר לציפורים וללמוד משהו ממה שהציפור השאירה לך. ·       ללטף על עור חשוף, לקבל צמרמורת נדודים. ·       להוסיף לאוסף הנוצות שבתוך המעטפה החומה במגירה. ·       לשים כסימנייה בעמוד חשוב בספר […]

(ללא שם) | אמוץ גלעדי

* לעת ערב יצא מאן דהוא את ביתו וכיתת רגליו, לא סתם לאנשהו, כדרכו, אלא למקום מסוים, אל הבית ההוא, השוכן לבדד מחוץ לכפר הזה, בקצה שביל החצץ המתפתל בין החורשות. בצעד נמרץ כיתת מאן דהוא רגליו, רומס תחת נעליו את החצץ, ממהר לצאת מן הכפר, שחשרת עבים כבדה, עופרתית, תלויה מעליו, נמוכה כל כך, […]

סונט שיכורים מחנה יהודה 8, השוליים הסהרוריים של ההוויה | ליאור מעין

לְיַד הַסַּל שֶׁלִּי הַיָּד תַּחַת הַיָּד שֶׁלִּי הַתַּחַת תַּחַת הַתַּחַת סַפְסָל תַּחַת הַסַּפְסָל הָעוֹלָם קִשּׁוּא.   צ'ט ג'יפיטי עונה על הבקשה "האם תוכל לכתוב לי שיר אקספרימנטלי על השוליים הסהרוריים של ההוויה" בַּשּׁוּלַיִם הַסַּהֲרוּרִיִּים שֶׁל הַהֲוָיָה שָׁם רְגָשׁוֹת מִתְעַרְעְרִים בְּשִׁטְחֵי תּוֹדָעָה הָאָדָם מִסְתַּבֵּךְ בְּתַחְתִּית הָרוּחַ בְּעוֹלָם נָטוּי שֶׁל מְבוּכָה וְתִסְכּוּל. פֹּה חוֹלֵף זְמַן לָבָן בְּהִלּוּךְ […]

תבלינים וזיכרון | יואב ארדן

הבוקר נמתח על העיר, קרני השמש פוגשות ציפורים נודדות, הציפורים חולפות מעל קבוצת ילדים בדרכם לבית הספר והילדים לא מסתכלים על אישה העומדת מול הכניסה לבית הפינתי בהמשך הרחוב. היא דופקת על דלת העץ דרך מודעת האבל אליה היא מתקשה להישיר מבט. המפתח מסתובב, הבריח זז הצידה, הדלת חגה על ציריה והעבר הופך שוב להווה. […]

מכונת הכתיבה | מירה רן

זֶה מַתְחִיל בְּטִינְג אֵיזוֹ נְפִילָה דַּקָּה וּמְצַלְצֶלֶת טִינְג כָּל הַזְּמַן זֶה לֹא הַבֶּנְג שֶׁל צִ'יטִי צִ'יטִי וְזֶה לֹא הַבּוּם שֶׁל עוֹלָל בְּכָל פַּעַם שֶׁנּוֹפֵל זוֹ לֹא הָעֲדִינוּת שֶׁל פַּעֲמוֹנֵי-הָרוּחַ וְלֹא הַצְּלִיל שֶׁל הָעוּגָב הַצְּלִיל הַכָּבֵד וְהַסָּמִיךְ שֶׁמַּדְלִיק אֵשׁ לִמְכַשֵּׁפוֹת בַּשְּׂדֵרָה שֶׁסְּבִיבָהּ כֻּלָּנוּ צוֹעֲקוֹת בּוֹאִי בּוֹאִי בּוֹאִי אַל תִּפְחֲדִי לַעֲלוֹת זֶה לֹא יִשְׂרֹף מָה לָנוּ וְלָךְ […]

אם אתה לא זוכר, זה כנראה לא היה חשוב | רון לביא

מצא את ההבדלים. מצא את ההבדלים בין הרכב הזה לבין שאר הרכבים בחניון. זה לא מסוג המשחקים שאתה מפסיד בהם אם אתה לא מצליח לסיים בזמן, אבל מישהו אחר כן. לבסוף, דינג דינג דינג. עובר אורח מוצא את ההבדלים. הוא מרים אבן גדולה ובעדינות מנפץ לאלפי רסיסים את החלון של המושב האחורי, מהצד שרחוק מהתינוק. […]

בריאה אחת | ליאור וינשטיין

כָּל הַיְקוּמִים נִבְרְאוּ הַיּוֹם מְעַרְבּוֹלוֹת קְצוֹת-אֶצְבַּע מִתְעַרְבְּלוֹת עִם אוֹרְבִּיטָלִים, שְׁבִיטִים וּנְגוֹהוֹת הַלָּבָן שֶׁל הַבְּרִיאָה לָבָן יוֹתֵר מִן הַלֹּבֶן. וְגַם קַעֲרַת הַגְּרָנוֹלָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מוּל הָאֶצְבָּעוֹת הָאֵלּוּ, הַלְּבָנוֹת מִמֵּילָא. הַיָּדַיִם כְּבָר אֵינָן יָדַיִם עוֹד, מוּמָרוֹת בִּקְשָׁתוֹת גָזִיּוֹת צְפוּפוֹת וּמְלֵאוֹת אַסְטְרוֹאִידִים. הַקְּעָרָה נִשְׁפֶּכֶת. הַכֹּל לָבָן מִמֵּילָא לֹא שׁוֹמְעִים.

באופק האירועים | ד. דורי

הַוִּילוֹנוֹת שְׁחוֹרִים לְבָנִים שְׁחוֹרִים לְבָנִים אַתָּה מֵצִּיץ דֶּרֶךְ פִּגּוּמֵי הַבִּנְיָן הַמַּשָּׂאִיּוֹת הַנָּאצִיּוֹת בָּאוֹת לָקַחַת אוֹתְךָ קוֹלוֹת הַנֶּפֶץ הֵם שֶׁל הַמִּלְחָמָה. פָּנָסֵי נַרְנִיָה בַּשֶּׁלֶג מִשְׁתַּכְפְּלִים לְ אֵ   י     נְ       ס         וֹ           ף עֵינֶיךָ רָצוֹת. הָאָח הַיּוֹשֵׁב בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי גּוּפוֹ מֻסְתָּר עַל-יְדֵי קִיר אוֹ אוּלַי הוּא רַק הַיָּד שֶׁאַתָּה רוֹאֶה מִכָּאן (הֶחָתוּל […]

יפו של קצה הלילה הירוק | ספיר יונס

זה היה קצת אחרי גל השריפות ביפת. כשכבר חשבנו שהמצב לא יכול להסלים יותר, הם פשטו על הבתים וצבעו את דלתות הכניסה. משיחות צבע חריפות, כמו מנתה, שחורכות את הלשון, שאי-אפשר שלא לחוש את פקעיות-הטעם, להיות מודעת לגודל הסכנה שמסרבת להרפות. כָּכָה. הִיא לֹא מִתְיַמֶּרֶת לְנַסּוֹת לְתַרְגֵּם אוֹתָהּ לְעִבְרִית, אֲבָל הַמִּלָּה temporarily צוֹוַחַת בְּרֹאשָׁהּ, בַּעֲלַת […]

שלושה שירים | אוהד אוחיון

בשעת ההשתוקקות הַלַּיְלָה הִתְרַוֵּחַ בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת עַפְעַפַּי רוֹעַת-צֹאן צֹאנִי הִרְדִּימָה אֶת כִּבְשֵׂי הַכֻּתְנָה הַטּוֹבוֹת שְׁכוּבוֹת צֶמֶר בְּבִקְתוֹת עֵשֶׂב פָּרִיךְ וְנִמּוֹחַ אָחוּ הַמּוֹחַ הִתְכַּסָּה בִּשְׂמִיכַת אוֹנִיקְס כֵּהוּתָהּ בִּשְׁבִיטִים וּלְבָנָה זַהֲרוּרִית-מְנֻמֶּרֶת הַלַּיְלָה וְגוּפִי הֻטְּלוּ בִּשְׁעַת זִוּוּגָם כְּשֶׁבָּרֶקַע מוּפָז הַזֹּהַר הַצְּפוֹנִי עַד נְמוֹגוּתָהּ שֶׁל תְּנוּמָתָם הַכַּפִּיתִית. מִן הָעֵשֶׂב גָּחוּ הַשְּׁוָרִים הָאֲדֻמִּים בַּחֲרִיץ שִׁנֵּיהֶם פִּגְרֵי נֹגַהּ גַּחְלִילִיּוֹת לַיְלָה סִיעַת הַשְּׁוָרִים: […]

העברה נגדית | עדי הלל

שאלתי אותה מה היא חושבת עליו. היא אמרה: זה לא מתפקידי לחשוב עליו. היא שאלה: מה את חושבת עליו. אני לא חושבת עליו. היא חייכה במרירות: מה יש לך להפסיד, ועיניה דמו לחרכי ירי דקיקים. אני חושבת: הפסיכולוגית שלי לא מאמינה באהבה. יהודה שאל: איך המטפלת שלך נראית. היא יפה, אמרתי, יש לה אף נשרי. […]

חי – מחזה אבסורדי בשלוש מערכות | משה עזוז

מערכה ראשונה – חִי דמויות אלף – גבר בשנות החמישים לחייו. בית – גבר בשנות החמישים לחייו. חִי – מלאך-שטן-ליצן. תמונה חי, בעל כנפיים וזנב, מרכיב אף של ליצן, יושב על כיסא פלסטיק לבן. מתחת לכיסא מונח תיק ג'ימס בונד שחור. הוא יושב זקוף ונושא את מבטו לפנים. אלף ובית, בחליפות שחורות ועניבות צבעוניות, נעים […]