על פי האמונה המצרית, האדם מורכב מכמה חלקים: מהגוף הפיזי, משמו, מצילו, מכוח חיים, מתבונה ומנשמה.
התבונה והנשמה הן תנאי הכרחי לקיום, ולנשמה נתונה האפשרות לשוטט לבדה. היא יכולה לבחור לצאת מגוף ולחזור אליו. היא יכולה להשיג חופש.
באומנות ובטקסטים מצריים עתיקים מייצגת אותה ציפור בעלת ראש אדם.
התרבות האנושית עסקה רבות במעבר מעולם החיים לעולם המתים, והמצרים המציאו לפני כ־5100 שנים לוח משחק שמדמה מעבר זה ונושא את השם "סֶנֶת", שפירושו… מעבר. כמו בכל משחק, גם בסנת מתקיימים חוקים, התקפה, הגנה, תחבולות ואסטרטגיה, כל זאת במטרה אחת – לבצע את המעבר.
כלי המשחק מתקדמים במסלול בן שלושים משבצות, וכל משבצת נושאת משמעות. משבצת מספר 27 היא מים של כאוס, והנתקע בה מתגלגל אחורה למשבצת 16, שנקראת בית החיים השניים ובמקומות אחרים מתורגם שמה לבית האושר.
בגיליון הנוכחי של כתב העת "צריף", התשיעי במספר, הצענו לכותבים לשחק, להשתעשע, לשגות באשליות.
נושא המדור המיוחד הוא הפסבדונים, מעין קפיצה אל משבצת 16, הזדמנות עבור הכותב להיחלץ, לצאת מתוך גוף הכתיבה שלו עצמו ולשוטט. כמו במעבר מצורת חיים אחת לאחרת, בפסבדונים וגם בתרגום ניתן לאבד זהות, להיות רואה ולא נראה, חי או מת, לברוא ולהמית דמויות אחרות או את הכותב עצמו, וגם לעבור לקיום אחר, לשפה אחרת, לבחור בבואה על פי הבשר, לשחק במגרש אחר, שאולי החוקים, האסטרטגיות והמטרות שונים בו או שאינם קיימים כלל.
ואולי כל רגע של כתיבה הוא שהות בבית האושר.
הרי המעבר אינו ממשי ואולי לעולם אינו סופי, וכמו במשחק, התבונה והנשמה הן שעורכות אותו.
במשחק המצרי שני שחקנים, המהלכים זהים והאפשרויות מוגבלות. לכל שחקן מספר כלי משחק, הטרונימים, נשמות עוברות.
מלבד הפסבדונים, ההטרונימים והתרגום, המשחק משתלב ביצירות הגיליון שלפניכם בדרכים שונות: ביחסים בין דמויות, בין הכותב לבין עצמו, או פשוט חלק מן הסיפור, השיר, הממואר, יצירת האומנות, המוזיקה, או הנובלטה – סוגה שמקבלת ייצוג בכתב העת בפעם הראשונה.
יש ומשחק בעל תפקיד מובחן, ולפעמים הוא נועד אך ורק לעדן או לחדד דבר מה.
המשחק מדמה אצל המצרים את החיים. הכתיבה היא שיחת הדמיון, לעולם לא מוגבלת.
לכן, לא בכדי, המשבצת הראשונה בסנת מייצגת את ג'חוטי, אל החוכמה, הכתיבה, המדע, השירה והקסם.
מוזמנים ומוזמנות להיקסם.