הִכַּרְתִּי אִשָּׁה שֶׁשָּׁמְרָה אֶת הַיָּם
בְּשַׁיִשׁ הַמִּטְבָּח. מִפַּעַם לְפַעַם יָצְאָה
לִשְּׂחִיָּה בֵּין הַכֵּלִים הַשְּׁטוּפִים.
בַּבְּקָרִים מָתְחָה שְׂעָרָהּ
מֵאֲחוֹרֵי הָאָזְנַיִם, הִבִּיטָה בְּעֵץ הַלִּימוֹן
וְחָשְׁבָה אִם יִפֹּל, הַשֶּׁמֶשׁ תִּתְגַּלְגֵּל לְקִרְבָּהּ.
לְעֵינֵי בַּעֲלָהּ שָׁלְפָה זֵר נוּרִיּוֹת רַעֲנָן
וְסִדְּרָה בַּאֲגַרְטָל. הוּא מָחָה דְּמָעוֹת
לְתוֹךְ מִטְפַּחַת רְקוּמַת שְׁחָפִים.
כְּשֶׁדִּבֵּר, לְשׁוֹנוֹ הִתְפַּצְּלָה כִּשְׂמָמִית,
זְנָבִית וּוְרַדְרַדָּה, הִתְפַּתְּלָה
מִבַּעַד לְחִשּׁוּק שְׂפָתָיו.
בַּלֵּילוֹת הִסְנִיפָה אֶת רֵיחַ פְּלוּמַת הַקָּדְקוֹד
מִמִּבְרֶשֶׁת עֲגֻלָּה וְרַכָּה. לוּ הָיוּ לָהּ יְלָדִים,
הָיְתָה מְנִיחָה יוֹם־יוֹם אֶת כָּרִית הַזֶּרֶת
עַל הַשֶּׁקַע מֵעַל שִׂפְתֵיהֶם הַקְּמוּצוֹת.