משתתפים: סנונית ברבן, טל כהן, שמעון בוקשטיין, יונתן דורמן ודן לוי
"זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים טז, כח) "זה אשר הוצאתי מנסיונות ימי־הוייתי, וזוהי צוואתי האישית:
אֵין תִּקְשֹׁרֶת, נַסֵּה שֵׁנִית אֵין תִּקְשֹׁרֶת, נַסֵּה שֵׁנִית אֵין תִּקְשֹׁרֶת, נַסֵּה שֵׁנִית
אֵרוּעַ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל אֵרוּעַ יוֹצֵא מִגָּדֵר וְאֵין עוֹד רָגִיל
לזכרה של לילך־קלרט אשכנזי 19.1.1954–5.1.1974 פעם בחודש, כשהירח נדמה כקצה המולבן של ציפורן אצבע, דק ומדויק ומגויד, כמגל קוצרים ממורט, אז הם באים. הם
אֵיךְ כּוֹתְבִים טֶבַח? אֵיךְ מְאַיְּתִים שִׁבְרוֹן לֵב? אֵיךְ מְנַקְּדִים פַּחַד? אֵיךְ מְחַבְּרִים תִּקְוָה?
אנחנו הולכות יד ביד בשביל, בדרך אל הגן. "הגן החדש", את קוראת לו, אומרת שאנחנו כבר כמעט מגיעות, ואני מתקנת אותך בסבלנות, זה לא גן
שֶׁקֶט רוּחַ בֹּקֶר קְרִירָה נָשְׁבָה מְסַלְסֶלֶת עַמּוּדֵי חוֹל צְהַבְהַב (בִּמְעַרְבּוֹלוֹת לַשָּׁמַיִם) בְּשֶׁקֶט נִיחוֹחַ פְּרִיחַת אֵקָלִיפְּטוּס מָהוּל בְּרֵיחַ חָרִיף שֶׁל אֲבַק שְׂרֵפָה גּוּפוֹת מְרֻטָּשׁוֹת מִסָּבִיב שִׁלְדֵי
למן הרגע בו הקצנו בבוקר, ממוֹססים מראות־חלום מעל רשתית העין, התגלתה תפוסה בתחתית הבטן שלנו, כצבת – פצצה. היא לא חדלה מלתקתק והאיברים הפנימיים רעדו