הספרות כאבסורד | דבר העורכים
למה ספרות? למה עכשיו? השאלות הללו כבר לא ניתזות בארס מזוויות פה משוננות כמו סכין. הן לא נשאלות עוד בביטול שבע-הרצון של כל אותם חסידים
למה ספרות? למה עכשיו? השאלות הללו כבר לא ניתזות בארס מזוויות פה משוננות כמו סכין. הן לא נשאלות עוד בביטול שבע-הרצון של כל אותם חסידים
פִּחְצַדְתִּי, לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה. הֵם צִעַצְקוּ מִכָּל פִּנָּה, טִפְּסוּ עַל הַשְּׁרַבְטוֹנוֹת, זָרְקוּ קִירְמוֹדִים. תְּחִלָּה זֶה הָיָה נִרְאֶה כְּמוֹ עוֹד הִתְעַרְדְּנוּת חְלוֹמְטָקִית, אֲבָל מַהֵר מְאוֹד
נולדתי אחרי המהפכה ניר סופר-דודק נולדתי אחרי המהפכה. אחרי שאחרונת זעקות הנשים הפכה ליפחה חלושה. הלהבות לחשו בבניינים ההרוסים. לא נותר אדם עומד שיוכל לכבות
את "ראשו האבוד של דמאשנו מונטירו" מצאתי אחר צהריים אחד, על ספסל סמוך לגינה ציבורית. סקירה ראשונית העלתה שמצבו אינו שפיר. הפיקוס המתנשא הספיק כבר
תשמישים – הוראות שימושיות ולא שימושיות לחפצים נוצה הוראות שימוש · להסתכל במגדיר לציפורים וללמוד משהו ממה שהציפור השאירה לך. ·
* לעת ערב יצא מאן דהוא את ביתו וכיתת רגליו, לא סתם לאנשהו, כדרכו, אלא למקום מסוים, אל הבית ההוא, השוכן לבדד מחוץ לכפר הזה,
לְיַד הַסַּל שֶׁלִּי הַיָּד תַּחַת הַיָּד שֶׁלִּי הַתַּחַת תַּחַת הַתַּחַת סַפְסָל תַּחַת הַסַּפְסָל הָעוֹלָם קִשּׁוּא. צ'ט ג'יפיטי עונה על הבקשה "האם תוכל לכתוב לי
הבוקר נמתח על העיר, קרני השמש פוגשות ציפורים נודדות, הציפורים חולפות מעל קבוצת ילדים בדרכם לבית הספר והילדים לא מסתכלים על אישה העומדת מול הכניסה
זֶה מַתְחִיל בְּטִינְג אֵיזוֹ נְפִילָה דַּקָּה וּמְצַלְצֶלֶת טִינְג כָּל הַזְּמַן זֶה לֹא הַבֶּנְג שֶׁל צִ'יטִי צִ'יטִי וְזֶה לֹא הַבּוּם שֶׁל עוֹלָל בְּכָל פַּעַם שֶׁנּוֹפֵל זוֹ
מצא את ההבדלים. מצא את ההבדלים בין הרכב הזה לבין שאר הרכבים בחניון. זה לא מסוג המשחקים שאתה מפסיד בהם אם אתה לא מצליח לסיים
כָּל הַיְקוּמִים נִבְרְאוּ הַיּוֹם מְעַרְבּוֹלוֹת קְצוֹת-אֶצְבַּע מִתְעַרְבְּלוֹת עִם אוֹרְבִּיטָלִים, שְׁבִיטִים וּנְגוֹהוֹת הַלָּבָן שֶׁל הַבְּרִיאָה לָבָן יוֹתֵר מִן הַלֹּבֶן. וְגַם קַעֲרַת הַגְּרָנוֹלָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מוּל הָאֶצְבָּעוֹת הָאֵלּוּ,
הַוִּילוֹנוֹת שְׁחוֹרִים לְבָנִים שְׁחוֹרִים לְבָנִים אַתָּה מֵצִּיץ דֶּרֶךְ פִּגּוּמֵי הַבִּנְיָן הַמַּשָּׂאִיּוֹת הַנָּאצִיּוֹת בָּאוֹת לָקַחַת אוֹתְךָ קוֹלוֹת הַנֶּפֶץ הֵם שֶׁל הַמִּלְחָמָה. פָּנָסֵי נַרְנִיָה בַּשֶּׁלֶג מִשְׁתַּכְפְּלִים לְ
זה היה קצת אחרי גל השריפות ביפת. כשכבר חשבנו שהמצב לא יכול להסלים יותר, הם פשטו על הבתים וצבעו את דלתות הכניסה. משיחות צבע חריפות,
בשעת ההשתוקקות הַלַּיְלָה הִתְרַוֵּחַ בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת עַפְעַפַּי רוֹעַת-צֹאן צֹאנִי הִרְדִּימָה אֶת כִּבְשֵׂי הַכֻּתְנָה הַטּוֹבוֹת שְׁכוּבוֹת צֶמֶר בְּבִקְתוֹת עֵשֶׂב פָּרִיךְ וְנִמּוֹחַ אָחוּ הַמּוֹחַ הִתְכַּסָּה בִּשְׂמִיכַת אוֹנִיקְס כֵּהוּתָהּ
שאלתי אותה מה היא חושבת עליו. היא אמרה: זה לא מתפקידי לחשוב עליו. היא שאלה: מה את חושבת עליו. אני לא חושבת עליו. היא חייכה
מערכה ראשונה – חִי דמויות אלף – גבר בשנות החמישים לחייו. בית – גבר בשנות החמישים לחייו. חִי – מלאך-שטן-ליצן. תמונה חי, בעל כנפיים וזנב,