עִם פְּרֹשׁ עוֹנַת הָרַחֲצָה מֶזֶג הָאֲוִיר הַשּׂוֹרֵף קוֹרֵא לִי לָרוּץ אֶל הַיָּם לוּ רַק שַׂמְתִּי לֵב לַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ נִשְׁמָטוֹת הָרַגְלַיִם וּלְקוֹל הַמַּצִּיל שֶׁמַּכְרִיז: "תַּעֲצֹר אֲדוֹנִי,
Zrif Magazine · Fantasy No.5 (intro) – Ziv Grinberg
1. אני חושבת שהכול קרה בגלל שאני ישנה בפה פתוח. דרך הפה הפתוח הוא נכנס, זה די ברור לי. הרגשתי דגדוג קטן בגרון, התעוררתי. רק
אני נבוך. כיצד אספר את סיפורי זה, שעניינו צירוף מקרים פעוט ויסודו בטעות? אקדים ואודה על האמת – אין בי מכישרונו של המספר ואיני מיומן
התמונה הזאת? צילמתי אותה בדרך שמחברת את גדות הנהר הרוסי לקבוצת האגמים שבדרום־מזרח פינלנד. צרה ותלולה, אבל הנוף יפה, אגמים, יערות… צעדנו בה כשראינו את
כשעזבתי את הקבוצה הרגשתי חזק. במשך כמה חודשים בחורף לונדוני האנשים הזרים האלה היו יעד. חזרתי אליהם כל שבוע כדי לדבר על בושה גדולה: האנשים
לא תכננתי להירדם ככה סתם באמצע החיים. רק יצאתי לרגע לגינה כדי לנשום אוויר, אבל היה כל כך נעים בחוץ, השמש ליטפה, ונדבי ממילא גם
תזמורת ארמון בזמן Composers: Matan Daskal, Shalev Ne’emanLyrics: Ran TidharConductor – Matan Daskal | Flute – Rachel Mazor | Oboe – Raphael Isaac Landzbaum |
(מתוך קובץ הסיפורים "שבר ענף ירוק" שיצא לאור בחודש יוני 2021) הדלת השתנתה. דלת עמידר לבנה ומלוכלכת הוחלפה בפלדלת חומה מבריקה, ללא סימנים מזהים. לרגע
מָתַי אִשָּׁה אוֹמֶרֶת דַּיוּמְסָרֶבֶת לְהָשִׁיב עַצְמָהּאֶל הַהִפָּעֲרוּת הַזֹּאת מָתַי אִשָּׁה אוֹמֶרֶת דַּיוּמְסָרֶבֶת לִקְרִיעָתָהּשֶׁקָּשָׁהוּמְחָרֶבֶת בְּתוֹכָהּיַבָּשָׁה אֵיךְ הִיא מַסְכִּימָה שׁוּב וָשׁוּבלִפְשֹֹׁט אֶת גּוּפָהּ, לִהְיוֹת לְעוֹלָהלִהְיוֹת נוֹטֶפֶת דָּם,
בְּפִנְקָסִים, לִהְיוֹת מֵהַנָּשִׁים הַמְּמֻרְמָרוֹת, הַכְּעוּסוֹת תְּמִידִית, הַלֹּא מְרוּצוֹת, אֵלֶּה שֶׁנִּכְתָּבוֹת עֲלֵיהֶן בְּדִיחוֹת. יִחַלְתִּי לִשְׁכֹּחַ שָׁנִים שְׁקוּפוֹת שֶׁבָּהֶן לֹּא עָבַדְתִּי מִילְיוֹן מִשְׁמָרוֹת, בֹּקֶר, אַחַר-צָהֳרַיִם, סוֹפֵי שָׁבוּעַ,
היא טבלה בהיסוס רגל במים, לא בטוחה אם הקרירות נעימה לה או לא. האוויר געש מקולות. הצליל הבלתי פוסק של המים הזורמים שניתזו חזרה מגדות
הדרך חזרה הביתה מעולם לא היתה איטית כל כך. ההליכה זהירה, בקו ארוך וברור. מותירה מאחור את העלים היבשים שפירקת בצעדייך המהוססים. את נכנסת, כולם
(מתוך רומן בכתובים) בבית הספר אנחנו אוכלים פעמיים ביום. פעם אחת בשעה עשר שזאת הפסקת עשר, ואז כל אחד מוציא סנדוויץ' ותפוח או בננה או
"אז ישבנו וכתבנו לביט" – ראיון עם שאנן סטריט "אז ישבנו וכתבנו לביט" – ראיון עם שאנן סטריט אני פוגשת את שאנן סטריט בבניין רשות