יום: מאי ב24, 2023

"וְאָבִיתָ תְהִלָּה / מִבָּשָׂר וָדָם / מֵהֶבֶל וָתֹהוּ / מֵחָצִיר יָבֵשׁ / מִצֵּל עוֹבֵר" יניי מָה לְךָ גּוּף זוּלַת הָאוֹר הַפּוֹחֵז      הֶעָלוּב כָּל כָּךְ עָלוּב הָאוֹר הַזֶּה מָה לוֹ

גיל: 17, בית ספר: זומר, רמת גן ללכת להופעה למרות שאדע שלהיות עם כולם זאת לא בחירה. ללכת להופעה למרות שהמוזיקה פחות טובה, אבל עדיין

אין טעם ללחוץ על הפעמון. דוקטור ל' אף פעם לא פותח את שער הקליניקה לפני הזמן. ההקפדה הקטנונית הזאת היא ללא ספק חלק מהטיפול. רק

בְּפָנִים מֻצְנָעוֹת תַּחַת מַסֵּכָה וּמִפְשָׂעָה גְּלוּיָה, וַחֲשׂוּפָה לִרְוָחָה רְפוּאִית, כַּפּוֹת יָדַי מַרְגִּיעוֹת אֶת הָרֶחֶם שֶׁלִּי דֶּרֶךְ עוֹר שֶׁמְּתַוֵּךְ בֵּין קְצוֹתַי וּבְתוֹכִי אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לוֹ: ״זוֹ

אִמָּא הָיְתָה אַלּוּפָה בִּלְהַשִּׂיג עֲבוּרֵנוּ קְצָווֹת – שֶׁל גְּבִינוֹת, נַקְנִיקִים מָה שֶׁהָיָה. בְּסוֹף יוֹם עֲבוֹדָה הָיְתָה מְמַהֶרֶת לַמַּעֲדַנִּיָּה וְחוֹטֶפֶת שְׁאֵרִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל סוֹפִים וּקְצָווֹת בַּחֲצִי

בית עירום. מפוחם. עקור חלונות. רק שרידי סורגים מיטלטלים מהפתחים וחורקים כשעוברת בהם רוח פתאומית. מה שהיה פעם דלת כניסה תלויה על צירים חלודים, פתוחה

זֶהוּ עָנְשֵׁךְ קַבְּלִי אוֹתוֹ אֵינִי רוֹצָה זֶהוּ עָנְשֵׁךְ אַמְּצִי אוֹתוֹ לְחֵיקֵךְ אֵינִי רוֹצָה זֶהוּ עָנְשֵׁךְ גַּדְּלִי אוֹתוֹ אֵינִי רוֹצָה זֶהוּ עָנְשֵׁךְ אִתּוֹ תָּמוּתִי

קָנִיתִי לָךְ אֶת הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים וְהִסְתַּבֵּר שֶׁהוּא עָשׂוּי מֵאָבָץ וְגַם סִמְלוֹ שֶׁל אִסְלַאם. וּכְשֶׁכִּמְעַט בָּכִיתִי מֵעֶלְבּוֹן עַל סַהַר דַּק, רֶמֶז לַעֲדִינוּתִי

שבת אחרי הצהריים. במהדורת חדשות פתאומית הודיעו שנעלמה ילדה. נועה ישבה בתוך האמבטיה ורעדה. היא לא רעדה בגלל הילדה שנעלמה, היא רעדה מהקור. נועה תמיד

בְּרַחְמִי              מְפַרְפֵּר יֶלֶד, בְּרַחְמִי              יֶלֶד טוֹבֵעַ, בְּרַחְמִי              יֶלֶד גּוֹוֵעַ (יֶלֶד שָׁכוּחַ, כְּמוֹ הֶרְגֵּל). יָרֵחַ                   זָז בִּזְנַב הַלַּיְלָה, יָרֵחַ                   דָּם בְּדֹם הַלַּיְלָה, יָרֵחַ                   קַד לְקֶבֶר

וְאִם נַצְלִיחַ כְּנֶגֶד כָּל סִכּוּי לַהֲפֹךְ אֶת בִּטְנַת הַמְּצִיאוּת וּלְטַפֵּס כְּמוֹ שְׁנֵי בְּנֵי־בְּלִי־בַּיִת (תַּעֲשֶׂה לִי סֻלַּם גַּנָּבִים?) דֶּרֶךְ פִּרְצַת הֶעָנָן נִפֹּל נוֹלָדִים עַל מַצַּע תֹּהוּ

מונולוג בחמישה חלקים ציור: זאב בוגומולני I [אור, חדר קטן, על כיסא יושב הדובר, מאחוריו מיטה, בתוכה גבר שוכב עטוף שמיכה] אתם רואים, אבל לא

אלף הֵם אוֹמְרִים לָךְ שֶׁאַתְּ לֹא יוֹדַעַת עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת הֵם אוֹמְרִים שֶׁהָיִיתְ קְטַנָּה. שֶׁהַזִּכָּרוֹן שַׂחְקָן עַרְמוּמִי שֶׁצִּפּוֹרִי בַּרְזֶל הָיוּ בְּעֶצֶם פִּרְחֵי בּוּגֶנְוִילְיָה וְרֻדִּים

תמיר יושב במטבח בטרנינג של אדידס עם הכיסים בצדדים וסופר בראשו כמה דמויות מה"שרינקי דינקס" כבר הכין. הוא צייר את המפלצת ואת הדמות הזו של

עוֹמֵד בִּקְצֵה הָרְחוֹב כּוֹבַע מַסְתִּיר אֶת פָּנָיו מְטַאְטֵא הוּא בְּשֶׁקֶט רַעַשׁ נְשִׁימוֹתָיו הַשְּׁקֵטוֹת הוּא הַיָּחִיד שֶׁנִּשְׁמָע לְפֶתַע הָרְחוֹב מִתְעוֹרֵר לְחַיִּים אֲנָשִׁים מַתְחִילִים אֶת שִׁגְרַת יוֹמָם

הָרַפְתָן גִּדֵּל אֶת הַפָּרָה הַקַּצָּב שָׁפַךְ אֶת הַדָּם הַנַּהָג הוֹבִיל אֶת הַסְּחוֹרָה הַטַּבָּח הֵכִין אֶת הַקְּצִיצָה הַבָּחוּר בַּחֲלִיפָה אָכַל רַק אֶת הַמֶּרְכָּז וְאֶת שׁוּלֵי הַקְּצִיצָה

הָיִיתִי אָז עוֹדִי יֶלֶד, חוֹלֵם חַיִּים פְּשׁוּטִים. יַד עֵשָׂו הַמְּקַנְּאָה בְּעָנְיִי, קָטְפָה בְּעָרְמָה אֱנוֹשִׁית וְחָסְמָה אֶת נוֹכְחוּת נַפְשִׁי. שָׁם, מְצִיאוּתִי הַזְּקוּפָה קָמְלָה כְּנֶגְדָּהּ. הָיִיתִי אָז

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֱלֹהִים יַחֲזִיר אֶת הַמַּיִם לַמַּיִם וְאֶת הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם נְקֻדָּה שֶׁל חָכְמָה קַדְמוֹנִית שֶׁאֵין לָהּ יְדִיעָה מִתַּחֲנַת הַדֶּלֶק עַל קֻפְסַת סִיגַרְיוֹת וְקוֹלָה זִירוֹ

כל מדרגה בדרך למעלה קוברת את יעקב עמוק יותר באדמה. שלוש קומות ואף אחד מהשמוקים פה לא מוכן אפילו לשמוע על התקנת מעלית. זה יסתום

כֶּתֶם הַדָּם לֹא דָּהָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת רַבִּים. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי חוֹצָה אֶת הַכְּבִישׁ, רֹאשִׁי הָיָה רוֹכֵן לְעֵבֶר הַפַּסִּים הַלְּבָנִים בְּאֹפֶן אוֹטוֹמָטִי. כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים, הָיָה

"הם אומרים מילים שלא דומות למילים" ~ מאי חארבנה "לכן אבכה בלי סוף את מותך. היית תמיד רך" ~ בריסאיס לפטרוקלס "איים גרייטפול טו יו,