פתח דבר | עידית ורד
15/02/2024
אָפַזְיָה, בעברית אִימְלוּת, היא לקות תקשורתית ופגיעה בכישורי השפה. אילו היו רופאים מומחים פנויים למשימה בשבעה באוקטובר, ודאי היו מאבחנים אותנו סמוך לאירועים. אילו היו
אָפַזְיָה, בעברית אִימְלוּת, היא לקות תקשורתית ופגיעה בכישורי השפה. אילו היו רופאים מומחים פנויים למשימה בשבעה באוקטובר, ודאי היו מאבחנים אותנו סמוך לאירועים. אילו היו
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית מַרְכִּינָה רֹאשָׁהּ בִּמְבוּכָה וּבְצַעַר עַל שֶׁאֵין בָּהּ מִלִּים וְאֵין בַּמִּלִּים כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת –
שֶׁהַשָּׁמַיִם יַקְהוּ עַצְמָם, שֶׁיִּדֹּמּוּ צִפּוֹרִים שְׂמֵחוֹת. שֶׁתִּתְבַּיֵּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ – תִּיבַשׁ, תַּמְטִיר כֶּתֶם, שֶׁלֹּא נִשָּׁאֵר יְבֵשִׁים. שֶׁשִּׁבְרוֹן הָעוֹלָם יַחְדֹּר אוֹתָנוּ הֵיטֵב: פִּיחַ לְתוֹךְ הָרֹאשׁ, לַגָּרוֹן, מִשָּׁם
אני לא זוכר הרבה מאותו היום. רק את מה שקרה קצת לפני, ואת כל מה שקרה אחרי. הרגע עצמו, חלקיק השנייה בו הכול התרחש בי,
כָּעֵת יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּשִׂיחָה לִלְעֹס מִּלִּים כַּאֲבָנִים חַדּוֹת לִנְקֹשׁ עַל כָּל עֵץ כִּפְּרַקְטִיקָה הַכְּתִיבָה בּוֹעֶרֶת סַכָּנָה הַפַּחַד דָּחוּס וְעֶקְרוֹנִי כַּמָּה מֻתָּר לַשִּׁירָה לְפַרְנֵס עַצְמָהּ מִשֶּׁטֶּרֶם נִכְתַּב
פֹּה הָיְתָה הַסַּפָּה פֹּה הָיָה אֶדֶן פֹּה זְמִירָה הָיְתָה נִקְרַעַת מִצְּחוֹק וּמַחְזִיקָה אֶת הַבֶּטֶן פֹּה הָיוּ יוֹשְׁבִים הַנְּכָדִים, פֹּה הַכִּסֵּא מִגֶּרְמַנְיָה, פֹּה הַשֻּׁלְחָן פֹּה הָיְתָה
החולצה השחורה, החדשה, זאת שליהי קיבלה ליום ההולדת וקצת כעסה כי ראתה את תג המחיר המופקע שחן שכח לגזור, תחובה כעת במכנסי הג'ינס ומבליטה את
מילים: ידידיה בלחסן לחן: ידידיה בלחסן ועוזי כץ עיבוד והפקה מוזיקלית: עוזי כץ, ידידיה בלחסן תופים, בס, קלידים, גיטרה חשמלית: עוזי כץ גיטרה חשמלית: ידידיה
אֲנִי רוֹאָה תִּינוֹק שׁוֹכֵב בַּדֶּשֶׁא וְשֶׁמֶשׁ, צְחוֹק נִמְשָׁךְ לָנֶצַח, פָּרַת מֹשֶׁה מְדַגְדֶּגֶת אֶת עֵינָיו, רֹאשׁוֹ מִתְגַּלְגֵּל אֶל מִתַּחַת לַקְּטָלָב.
(אל: MOA-2010-BLG-477Lb) תושבי הכדור לא ידעו מאיפה זה נחת עליהם. המנהיגים נאלמו. הקבצנים בכיכרות דווקא ראו את זה מגיע, ולא הספיקו להגיד "אמרנו לכם" לפני
גרפיט, פחם ודיו על נייר שרוף, 40×30 ס״מ , 2023
גַּם הַפֵּרוֹת שָׁם, כִּמְעַט אֵין קוֹטֵף. כָּל הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְנוּ הִתְפָּרְקוּ לְאוֹתִיּוֹת, לֹא הִתְאָחֲדוּ נֻשְּׁלוּ מִמַּשְׁמָעוּת. כָּל הַמִּלִּים הָרָעוֹת חוֹלְלוּ כִּמְעַרְבֹּלֶת דָּחֲסוּ אֶת הָאֲוִיר, לֹא הוֹתִירוּ
וְנֶאֱמַר שֶׁיֵּשׁ בָּתִּים וְעֵצִים וּדְרָכִים וּמִבְצָר וְחַיָּלִים הַשּׁוֹמְרִים עַל הַמִּבְצָר וּמְלָכִים שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּבְצָר וְשָׂרִים סְבִיב הַמְּלָכִים וּדְרָכִים הַמּוֹבִילוֹת לְעִיר שֶׁבָּהּ מִבְצָר וּסְבִיבוֹ בָּתִּים וּדְרָכִים וְעֵצִים
אֵיךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ? (מִשְׁוָאָה עִם נֶעֱלָם אֶחָד: תְּהוֹם פְּעוּרָה שֶׁל עֶצֶב וְעוֹד בֶּהָלָה כְּאֵב עַל חֹד הַחֶרֶב לְלֹא הֲקַלָּה וְעוֹד הָעֻבְדּוֹת, תִּקְווֹת אֲבוּדוֹת וְעוֹד כָּל
זמזום אלים של מקרר נשמע מכיוון המטבח. היא פותחת עיניים נוצצות ומרובות ריסים. היא כל כך רעבה, אך אין בה עוד כוחות לקום. אין בה
בְּאֵיזוֹ שָׂפָה אֶפְשָׁר לִכְתֹּב אֶת הָאָיִן שֶׁהוּא הַיֵּשׁ הַיָּחִיד שֶׁנּוֹתַר אַחֲרֵי שֶׁאָמַרְנוּ מָה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹמַר, כְּלוֹמַר מָה שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לַחְשֹׁב? גַּם לִכְתֹּב שֶׁקֶט זֶה לְהָזִיז
לֹא עוֹד מִתְחַפְּרִים בְּמִטּוֹתֵינוּ לֹא עוֹד שְׁתוּקִים שׁוֹלְחִים מַעְלָה רְשִׁימַת בַּקָּשׁוֹת מְגַלְּפִים אֶת הַשָּׁמַיִם בְּעַצְמֵנוּ אֲנַחְנוּ מַלְאָכִים שְׁחוֹרִים. בְּשֶׁקֶט קָמִים, כְּפוּפִים מְתַרְגְּלִים פְּעֻלּוֹת יוֹמְיוֹמִיּוֹת: סֶנְדְּוִיצִ'ים,