פתח דבר | סלין אסייג
07/06/2021
החיים כטקס של חזרה בלתי נפסקת הם במקרים רבים נקודת מוצא ליצירה. אך אותה חזרתיות, אותו מעבר בטוח של המחוג והמעקב המתמיד אחריו, אותה שגרה מנוונת,
החיים כטקס של חזרה בלתי נפסקת הם במקרים רבים נקודת מוצא ליצירה. אך אותה חזרתיות, אותו מעבר בטוח של המחוג והמעקב המתמיד אחריו, אותה שגרה מנוונת,
עִם פְּרֹשׁ עוֹנַת הָרַחֲצָה מֶזֶג הָאֲוִיר הַשּׂוֹרֵף קוֹרֵא לִי לָרוּץ אֶל הַיָּם לוּ רַק שַׂמְתִּי לֵב לַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ נִשְׁמָטוֹת הָרַגְלַיִם וּלְקוֹל הַמַּצִּיל שֶׁמַּכְרִיז: "תַּעֲצֹר אֲדוֹנִי,
Zrif Magazine · Fantasy No.5 (intro) – Ziv Grinberg
1. אני חושבת שהכול קרה בגלל שאני ישנה בפה פתוח. דרך הפה הפתוח הוא נכנס, זה די ברור לי. הרגשתי דגדוג קטן בגרון, התעוררתי. רק
אני נבוך. כיצד אספר את סיפורי זה, שעניינו צירוף מקרים פעוט ויסודו בטעות? אקדים ואודה על האמת – אין בי מכישרונו של המספר ואיני מיומן
התמונה הזאת? צילמתי אותה בדרך שמחברת את גדות הנהר הרוסי לקבוצת האגמים שבדרום־מזרח פינלנד. צרה ותלולה, אבל הנוף יפה, אגמים, יערות… צעדנו בה כשראינו את
כשעזבתי את הקבוצה הרגשתי חזק. במשך כמה חודשים בחורף לונדוני האנשים הזרים האלה היו יעד. חזרתי אליהם כל שבוע כדי לדבר על בושה גדולה: האנשים
לא תכננתי להירדם ככה סתם באמצע החיים. רק יצאתי לרגע לגינה כדי לנשום אוויר, אבל היה כל כך נעים בחוץ, השמש ליטפה, ונדבי ממילא גם
תזמורת ארמון בזמן Composers: Matan Daskal, Shalev Ne’emanLyrics: Ran TidharConductor – Matan Daskal | Flute – Rachel Mazor | Oboe – Raphael Isaac Landzbaum |
(מתוך קובץ הסיפורים "שבר ענף ירוק" שיצא לאור בחודש יוני 2021) הדלת השתנתה. דלת עמידר לבנה ומלוכלכת הוחלפה בפלדלת חומה מבריקה, ללא סימנים מזהים. לרגע
מָתַי אִשָּׁה אוֹמֶרֶת דַּיוּמְסָרֶבֶת לְהָשִׁיב עַצְמָהּאֶל הַהִפָּעֲרוּת הַזֹּאת מָתַי אִשָּׁה אוֹמֶרֶת דַּיוּמְסָרֶבֶת לִקְרִיעָתָהּשֶׁקָּשָׁהוּמְחָרֶבֶת בְּתוֹכָהּיַבָּשָׁה אֵיךְ הִיא מַסְכִּימָה שׁוּב וָשׁוּבלִפְשֹֹׁט אֶת גּוּפָהּ, לִהְיוֹת לְעוֹלָהלִהְיוֹת נוֹטֶפֶת דָּם,
בְּפִנְקָסִים, לִהְיוֹת מֵהַנָּשִׁים הַמְּמֻרְמָרוֹת, הַכְּעוּסוֹת תְּמִידִית, הַלֹּא מְרוּצוֹת, אֵלֶּה שֶׁנִּכְתָּבוֹת עֲלֵיהֶן בְּדִיחוֹת. יִחַלְתִּי לִשְׁכֹּחַ שָׁנִים שְׁקוּפוֹת שֶׁבָּהֶן לֹּא עָבַדְתִּי מִילְיוֹן מִשְׁמָרוֹת, בֹּקֶר, אַחַר-צָהֳרַיִם, סוֹפֵי שָׁבוּעַ,
היא טבלה בהיסוס רגל במים, לא בטוחה אם הקרירות נעימה לה או לא. האוויר געש מקולות. הצליל הבלתי פוסק של המים הזורמים שניתזו חזרה מגדות
הדרך חזרה הביתה מעולם לא היתה איטית כל כך. ההליכה זהירה, בקו ארוך וברור. מותירה מאחור את העלים היבשים שפירקת בצעדייך המהוססים. את נכנסת, כולם
(מתוך רומן בכתובים) בבית הספר אנחנו אוכלים פעמיים ביום. פעם אחת בשעה עשר שזאת הפסקת עשר, ואז כל אחד מוציא סנדוויץ' ותפוח או בננה או
"אז ישבנו וכתבנו לביט" – ראיון עם שאנן סטריט "אז ישבנו וכתבנו לביט" – ראיון עם שאנן סטריט אני פוגשת את שאנן סטריט בבניין רשות
הַזְּקֵנָה הַקְּטַנָּה מִיַּעַר הָאַגָּדוֹתמְחַלֶּקֶת מַמְתַּקֵּי מִלִּיםלִילָדִים. אִם יָבוֹאוּ. בַּקּוֹנְכִיָּה שֶׁבָּהּ הִיא מִתְגּוֹרֶרֶתהִשְׁתַּבְּרוּיוֹת שֶׁל אוֹרבְּמִנְסְרוֹת נִבְרְשׁוֹתֶיהָמִמְחֲטוֹת רְקוּמוֹתתֵּבוֹת נְגִינָה עִם צְלִילִים שֶׁל גֶּשֶׁםוְרֵיחַ כָּבֵד שֶׁל וְרָדִיםוּבְדִידוּת כְּשֶׁהִיא
מִי הַיֶּלֶד שֶׁיֵּדַע לְהַשְׁבִּיעַ בְּמִשְׁאֲלוֹתָיו תֵּבֵל לִתְפֹּס כּוֹכָב נוֹפֵל לִרְתֹּם אוֹתוֹ לַחֲלוֹמוֹ לִתְלֹשׁ, דָּרוּךְ, עֲלֵי כּוֹתֶרֶת כֵּן אוֹ לֹא אוֹ כֵּן אוֹהֶבֶת לִבּוֹ נוֹשֵׁר זַרְזִיף
מִיכָאֵל / מרים ילן־שטקליס חִכִּיתִי, חִכִּיתִי, בָּכִיתִי, בָּכִיתִי, וּמִי לֹא בָּא? מִיכָאֵל. וְהוּא הִבְטִיחַ פַּעֲמַיִם כִּי יָבוֹא אַחַר־הַצָּהֳרַיִם. וּמִי לֹא בָּא? מִיכָאֵל. שִׂמְלָה
וְהַבֻּבּוֹת כֻּלָּן לִישֹׁן הִשְׁכַּבְתִּי. חָשַׁבְתִּי: שֶׁלֹּא תֵּדַעְנָה שֶׁלֹּא תַּפְרַעְנָה מתוך: "מיכאל", מאת מרים ילן־שטקליס. צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁאַף בֻּבַּת בַּרְבִּי אַחַת לֹֹא נִשְׁאֲרָה עֲרֻמָּה כִּי הַיּוֹם
מרים ילן־שטקליס משיבה לקוראים צעירים | תמי ישראלי בארכיונה האישי של מרים ילן־שטקליס במרכז לוין קיפניס לספרות ילדים מצויים כשלושים תיקים שונים. אלו מתעדים ומרכזים
מה הדבר שהיה קל, אחר כך כבד ואחר כך שוב קל? אישה בהיריון. [מתוך אגדת עם יהודית] הילד שהתדפק על דלתה כה דמה לאביו
כְּמוֹ רְצוּעָה בַּגַּפָּהשֶׁנִּמְתְּחָה וּמְנַסָּה לָשׁוּב לְקַדְמוּתָהּאֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהֵאָסֵףאַחֲרֵי שֶׁנָּפֹצְנוּ לְכָל עֵבֶר.לִפְעָמִים אוֹמְרִיםהָרִקְמָה עָבְרָה טְרָאוּמָה, פְּגִיעָה חֲמוּרָה מַמָּשׁ. וְלִפְעָמִים אוֹמְרִיםצָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת הַשְּׁרִירִים הָעוֹטְפִיםוְלַעֲשׂוֹת תַּרְגִּילִים, בִּתְדִירוּת
היינו אחרי הסערה. מתנשמים אחזנו חזק בסירת ההצלה, התפללנו: שכל הגלים מאחורינו, שהסירה תחזיק מעמד, שלא נשכח את הדרך. הסתכלת על השמיים ואמרת: זה הכיוון,
בָּעֵמֶק הַנֶּעֱלָם הִדְמַמְתָּ מָנוֹעַ וְנָתַתָּ לָרוּחַ לִדְחֹף אֶת הָרֶכֶב, הִסְבַּרְתָּ לִי שֶׁזֶּה שַׁרְווּל רוּחַ. הָיִיתִי בַּת שֶׁבַע, הָיִיתָ נִיסָּיוֹן לִהְיוֹת אָב. אָהַבְתִּי אוֹתְךָ נָתַתָּ לִי
"342 גשרים יש בפטרבורג," הוא לוחש בחיוך נוגה, מעביר את אצבעותיו בשערה הכסוף ומספר שפטרבורג צריכה את כל הגשרים, "כי לפני שנהר הנייבה מאבד את
(מתוך "תום וניסיון", רומן בכתובים) ל־א' בשלוש אחר הצהריים כבר דמדומים. שלטי No Smoking בירוק זרחני ניצתים בחטף. עכשיו עליה לזנב באחרוני הממתינים ליד
שמעון ישן וליבו ער. בחלומו הוא רוכן על הדוכן שבאולם הכתיבה, אך אין זה האולם כפי שראה אותו אי פעם בהקיץ: אין רשרוש של דפים
אֵינִי מְבַקֶּשֶׁת נִסִּים-שִׂים אֶל לִבְּךָ יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם עַכְשָׁו-שָׁוְא לַחֲלוֹם לִצְעֹק אוֹתָם בִּימֵי-מֵי חַיֵּינוּ הָעֲכוּרִים-כּוֹרִים לָנוּ בּוֹר. וְלֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ כּוֹתְבִים עֻבָּר-בַּר חִיּוּת
נוסקה יז'ומבק הוא ציוני. את הנחמה שלו הוא מוצא בארץ ישראל ואין מכאוב אחד, של גלות או לא של גלות, שאותה ארץ רחוקה אינה מרפאה
(מתוך יצירה בכתובים) כָּל הַנְּהָרֹת הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינוֹ מָלֵא כִּי כָּל הַנְּהָרֹת חֹזְרִים אֶל הַנְּהָרֹת. תַּאֲמִינֻ לִי. זֶה סֹד גֵּאֻת וְשֵׁפֶל.
“You’ve opened heaven’s portal…” 74. הדרך הביתה הייתה כמעט. ניאון הרחוב התפקע מבעד לערפל. דיברתי על הדו־סטריות של כל פעולה שאנחנו מבצעים. על האופן שבו
Zrif Magazine · Fantasy no.4 Peaceful Sadness – Ziv Grinberg