תגית: מלחמה

הַשָּׂפָה הָעִבְרִית מַרְכִּינָה רֹאשָׁהּ בִּמְבוּכָה וּבְצַעַר עַל שֶׁאֵין בָּהּ מִלִּים וְאֵין בַּמִּלִּים כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת – 

שֶׁהַשָּׁמַיִם יַקְהוּ עַצְמָם, שֶׁיִּדֹּמּוּ צִפּוֹרִים שְׂמֵחוֹת. שֶׁתִּתְבַּיֵּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ – תִּיבַשׁ, תַּמְטִיר כֶּתֶם, שֶׁלֹּא נִשָּׁאֵר יְבֵשִׁים. שֶׁשִּׁבְרוֹן הָעוֹלָם יַחְדֹּר אוֹתָנוּ הֵיטֵב: פִּיחַ לְתוֹךְ הָרֹאשׁ, לַגָּרוֹן, מִשָּׁם

אני לא זוכר הרבה מאותו היום. רק את מה שקרה קצת לפני, ואת כל מה שקרה אחרי. הרגע עצמו, חלקיק השנייה בו הכול התרחש בי,

  שמן על בד 80 על 60

Yonatan Dorman · Dawn

כָּעֵת יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּשִׂיחָה לִלְעֹס מִּלִּים כַּאֲבָנִים חַדּוֹת לִנְקֹשׁ עַל כָּל עֵץ כִּפְּרַקְטִיקָה  הַכְּתִיבָה בּוֹעֶרֶת סַכָּנָה הַפַּחַד דָּחוּס וְעֶקְרוֹנִי  כַּמָּה מֻתָּר לַשִּׁירָה לְפַרְנֵס עַצְמָהּ מִשֶּׁטֶּרֶם נִכְתַּב

פֹּה הָיְתָה הַסַּפָּה פֹּה הָיָה אֶדֶן פֹּה זְמִירָה הָיְתָה נִקְרַעַת מִצְּחוֹק וּמַחְזִיקָה אֶת הַבֶּטֶן פֹּה הָיוּ יוֹשְׁבִים הַנְּכָדִים, פֹּה הַכִּסֵּא מִגֶּרְמַנְיָה, פֹּה הַשֻּׁלְחָן פֹּה הָיְתָה

החולצה השחורה, החדשה, זאת שליהי קיבלה ליום ההולדת וקצת כעסה כי ראתה את תג המחיר המופקע שחן שכח לגזור, תחובה כעת במכנסי הג'ינס ומבליטה את

מילים: ידידיה בלחסן לחן: ידידיה בלחסן ועוזי כץ עיבוד והפקה מוזיקלית: עוזי כץ, ידידיה בלחסן תופים, בס, קלידים, גיטרה חשמלית: עוזי כץ גיטרה חשמלית: ידידיה

קולאז'      

אֲנִי רוֹאָה תִּינוֹק שׁוֹכֵב בַּדֶּשֶׁא וְשֶׁמֶשׁ, צְחוֹק נִמְשָׁךְ לָנֶצַח, פָּרַת מֹשֶׁה מְדַגְדֶּגֶת אֶת עֵינָיו, רֹאשׁוֹ מִתְגַּלְגֵּל אֶל מִתַּחַת לַקְּטָלָב.

(אל: MOA-2010-BLG-477Lb) תושבי הכדור לא ידעו מאיפה זה נחת עליהם. המנהיגים נאלמו. הקבצנים בכיכרות דווקא ראו את זה מגיע, ולא הספיקו להגיד "אמרנו לכם" לפני

גרפיט, פחם ודיו על נייר שרוף, 40×30 ס״מ , 2023      

גַּם הַפֵּרוֹת שָׁם, כִּמְעַט אֵין קוֹטֵף. כָּל הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְנוּ הִתְפָּרְקוּ לְאוֹתִיּוֹת, לֹא הִתְאָחֲדוּ נֻשְּׁלוּ מִמַּשְׁמָעוּת. כָּל הַמִּלִּים הָרָעוֹת חוֹלְלוּ כִּמְעַרְבֹּלֶת דָּחֲסוּ אֶת הָאֲוִיר, לֹא הוֹתִירוּ

וְנֶאֱמַר שֶׁיֵּשׁ בָּתִּים וְעֵצִים וּדְרָכִים וּמִבְצָר וְחַיָּלִים הַשּׁוֹמְרִים עַל הַמִּבְצָר וּמְלָכִים שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּבְצָר וְשָׂרִים סְבִיב הַמְּלָכִים וּדְרָכִים הַמּוֹבִילוֹת לְעִיר שֶׁבָּהּ מִבְצָר וּסְבִיבוֹ בָּתִּים וּדְרָכִים וְעֵצִים

אֵיךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ? (מִשְׁוָאָה עִם נֶעֱלָם אֶחָד: תְּהוֹם פְּעוּרָה שֶׁל עֶצֶב וְעוֹד בֶּהָלָה כְּאֵב עַל חֹד הַחֶרֶב לְלֹא הֲקַלָּה וְעוֹד הָעֻבְדּוֹת, תִּקְווֹת אֲבוּדוֹת וְעוֹד כָּל

זמזום אלים של מקרר נשמע מכיוון המטבח. היא פותחת עיניים נוצצות ומרובות ריסים. היא כל כך רעבה, אך אין בה עוד כוחות לקום. אין בה

Yonatan Dorman · Song Without Words

אקוורל על כרטיסיה. 12×8 cm

בְּאֵיזוֹ שָׂפָה אֶפְשָׁר לִכְתֹּב אֶת הָאָיִן שֶׁהוּא הַיֵּשׁ הַיָּחִיד שֶׁנּוֹתַר אַחֲרֵי שֶׁאָמַרְנוּ מָה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹמַר, כְּלוֹמַר מָה שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לַחְשֹׁב? גַּם לִכְתֹּב שֶׁקֶט זֶה לְהָזִיז

לֹא עוֹד מִתְחַפְּרִים בְּמִטּוֹתֵינוּ לֹא עוֹד שְׁתוּקִים שׁוֹלְחִים מַעְלָה רְשִׁימַת בַּקָּשׁוֹת מְגַלְּפִים אֶת הַשָּׁמַיִם בְּעַצְמֵנוּ אֲנַחְנוּ מַלְאָכִים שְׁחוֹרִים.  בְּשֶׁקֶט קָמִים, כְּפוּפִים מְתַרְגְּלִים פְּעֻלּוֹת יוֹמְיוֹמִיּוֹת: סֶנְדְּוִיצִ'ים,

כָּאן מְשַׂחֲקִים "חֲבִילָה עוֹבֶרֶת" מַעֲבִירִים כְּאֵב מִיָּד לְיָד הַעֲבֵר לְמִי שֶׁאִבֵּד אֶת בֵּיתוֹ הַעֲבֵר לְמִי שֶׁנִּתְלַשׁ מִמִּטָּתוֹ הַעֲבֵר לָאִשָּׁה שֶׁסּוֹפֶרֶת שָׁעוֹת הַעֲבֵר לָאָב שֶׁהִפְסִיק לְחַכּוֹת

טכניקת מונוטייף ושין קולה  

משתתפים: סנונית ברבן, טל כהן, שמעון בוקשטיין, יונתן דורמן ודן לוי

"זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים  וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים טז, כח) "זה אשר הוצאתי מנסיונות ימי־הוייתי, וזוהי צוואתי האישית:

אֵין תִּקְשֹׁרֶת, נַסֵּה שֵׁנִית אֵין תִּקְשֹׁרֶת, נַסֵּה שֵׁנִית אֵין תִּקְשֹׁרֶת, נַסֵּה שֵׁנִית

צילום        

אֵרוּעַ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל אֵרוּעַ יוֹצֵא מִגָּדֵר וְאֵין עוֹד רָגִיל

 לזכרה של לילך־קלרט אשכנזי 19.1.1954–5.1.1974    פעם בחודש, כשהירח נדמה כקצה המולבן של ציפורן אצבע, דק ומדויק ומגויד, כמגל קוצרים ממורט, אז הם באים. הם

אֵיךְ כּוֹתְבִים טֶבַח? אֵיךְ מְאַיְּתִים שִׁבְרוֹן לֵב? אֵיךְ מְנַקְּדִים פַּחַד? אֵיךְ מְחַבְּרִים תִּקְוָה?

אנחנו הולכות יד ביד בשביל, בדרך אל הגן. "הגן החדש", את קוראת לו, אומרת שאנחנו כבר כמעט מגיעות, ואני מתקנת אותך בסבלנות, זה לא גן

יצירה קונקרטית שנכתבה בהשפעת ובנושא האסון 07.10.23

שֶׁקֶט רוּחַ בֹּקֶר קְרִירָה נָשְׁבָה מְסַלְסֶלֶת עַמּוּדֵי חוֹל צְהַבְהַב (בִּמְעַרְבּוֹלוֹת לַשָּׁמַיִם) בְּשֶׁקֶט נִיחוֹחַ פְּרִיחַת אֵקָלִיפְּטוּס מָהוּל בְּרֵיחַ חָרִיף שֶׁל אֲבַק שְׂרֵפָה גּוּפוֹת מְרֻטָּשׁוֹת מִסָּבִיב שִׁלְדֵי

למן הרגע בו הקצנו בבוקר, ממוֹססים מראות־חלום מעל רשתית העין, התגלתה תפוסה בתחתית הבטן שלנו, כצבת – פצצה. היא לא חדלה מלתקתק והאיברים הפנימיים רעדו

בַּקִּבּוּץ דּוּמִיָּה וְנִיחוֹחַ פֵּרוֹת מִסָּבִיב כְּמוֹ בְּאֶמְצַע אָבִיב, אַךְ עֵינַיִם רוֹאוֹת עֵץ כָּרוּת, קֵץ יְמֵי נַעֲרוּת דִּמְדּוּמִים וְדָם בִּתִּי נַעֲמָה בַּת אַיֶּלֶת בַּת אָדָם, קוֹל

לחן: ויקטוריה חנה וידאו: המוזיאון היהודי בפרנקפורט, חלק מקמע להגנה    

גוללת־גוללת בפיד. אחרי הספר שסיימתי לקרוא בצהריים אני לא באמת מסוגלת מייד להכיל עוד אחד, אני רוצה לתת לזה לשקוע. אפקט ההדף המוחי של אחרי

הַקָּמֵעַ שֶׁלֹּא הָיָה בְּכוֹחֵנוּ לִשְׁלֹחַ עָדֶיךָ לֹא הָיָה מַפְתֵּחַ מְכֻנָּף לֹא מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה שֶׁל שְׁיָרֵי חוּטֵי מַתֶּכֶת וְרִקְמָה מִשַּׁרְשֶׁרֶת נוּרוֹת שֶׁיָּצְאָה מִשִּׁמּוּשׁ, וּמֵאֵילוּ נוֹצוֹת שֶׁנִּקְלְעוּ

מילים ולחן: ידידיה בלחסן בס, גיטרות, תכנותים, קלידים, מיקס ומאסטרינג: ידידיה בלחסן מילים עכשיו אתה בא שערים של גן עדן אתה פותח דלת הד למרחקים

מֵאָז שֶׁלְּקָחָם אֵלָיו מִבָּתֵּיהֶם וּשְׂדוֹתֵיהֶם וְהִסְתִּירָם בְּמִנְהֲרוֹת הַשָּׁמַיִם הֵחֵל נָע וָנָד לְהַחְבִּיא פָּנָיו שֶׁמָּא יִתְעַשְּׁתוּ יִשְׂרָאֵל וִיגַלּוּ מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ וְיָבוֹאוּ עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן 7.11.23  

אני אוהב את שווייץ, אני אוהב את הנופים והאפשרות לְהִתְאַבֵּד בְּמָכוֹן מֻרְשֶׁה ולקבל על זה תעודת הוקרה וחשבונית. אני אוהב את ישראל, כמו גבר זקן

גַּפְרוּר שֶׁמַּצִּית בַּיִת שָׁלֵם נִדְלָק עַכְשָׁו לְחַמֵּם מָרָק לְיֶלֶד שֶׁהוֹרָיו תַּחַת הֲרִיסוֹת הַחֹשֶׁךְ

קינת בארי נכתבה לאחר אסון שמחת תורה תשפ"ד. פשוט בלתי נתפס שהיינו צריכים להוסיף קינות חדשות על הישנות שכבר נכתבו. הקינה נכתבה על בסיס לחן

כִּי פֻּיְּחָה יְרִיעַת רָקִיעַ הֶאֱפִירָה תְּכֵלֶת שָׁמַיִם קָדְרוּ פְּנֵי שֶׁמֶשׁ מִפְּנֵי אֶבְלָהּ כִּי צָחֲחָה אֲדָמָה נִצְמַת לִבָּהּ אָפְלוּ פָּנֶיהָ עַל הֲפֵכָה כִּי בָּאָה עַל חֶבֶל

"אני יכולה להיות חלק מזה," מיקי משכנעת את עצמה, לא יותר מלחישה. היא עומדת איפה שהוא בשוליים של ההתקהלות. רוחות ניאון, רוקדות במדבר, לילה של

למשך חמש דקות או הרבה יותר מזה, היה סביבי ערפל בקומה השלישית. ערפל פיזי, גשמי, כלומר לא מטפורי. אחרי יום שמשי בהיר, בהיר עד כדי

יְלָדִים תַּחַת טַלִּית הַמַּלְאָךְ אֵינוֹ גּוֹאֵל; שֶׁקֶט הַקְּלָרִינֶט שֶׁל בְּכוֹרִי; אִלְּמוּת גְּלִילַת הַשֵּׁמוֹת וּצְעָקָה זֶה רַן? רִשְׁרוּשׁ פֶּרְגָּמֶנְט בְּאַלְבּוֹם יָשָׁן זֶה רַן. הֵדֵי פִּצּוּצִים לְלֹא

לחן: ויקטוריה חנה

עוֹטֵף מְסִבָּה תִּינוֹק מִצְנַח רְחִיפָה נַעֲרָה עַל אוֹפַנּוֹעַ טוֹיוֹטָה לְבָנָה דָּרוֹם אָדֹם 1400. 229. 239. 242. עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה

לזכר נועה מרציאנו ז״ל ולמען החטופים. מילים ולחן : נעמי שמר שירה, גיטרה, בס, פסנתר, הפקה ועיבוד – גיא מזיג מיקס ומאסטר – יוני חזק

וְזֶה שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל זֶה תִּינוֹק שֶׁל בֵּית רַבָּן. לֹא הִסְפִּיק לִשְׁמֹעַ קֶצֶב הַלְמוּת הַלֵּב שֶׁל אִמּוֹ וּכְבָר תַּם.  עוֹד מְעַט יִגְוַע הַסְּתָו וְיָבוֹא הַחֹרֶף.

אֵינוּת הַנֶּפֶשׁ, חוֹתַם סְתָו הַמַּמְטִיר טִפּוֹת דָּם רַכּוֹת. אוקטובר 2023

זכות גדולה נפלה בחלקנו – להופיע בערב לזכרו של מתן ליאור ז״ל, איש הסאונד האגדי של המסיבה של נובה ברעים. בהופעה של ג׳ירפות אנחנו תמיד

גַּם אִם גּוּפִי שָׁלֵם וּמֻכָּר נַפְשִׁי לֹא יוֹדַעַת נַפְשָׁהּ. נכתב ב־13.10.23  

פחם ודיו על נייר שרוף, 40×30 ס״מ , 2023        

אֻמְדָּן מְדֻיָּק אֵשׁ יְדִידוּתִית שִׁגְרַת חֵרוּם זְעָקָה אִלֶּמֶת תִּינוֹק בַּשֶּׁבִי. מישר, נובמבר 2023